Meilah 4:6-5:1 - Mishna Yomit

משנה ו

הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה רבי שמעון אומר אינן מצטרפין הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה רבי שמעון אומר מפני שהן ראוין ליטמא מושב

ר' עובדיה מברטנורא

הערלה וכלאי הכרם מצטרפין

שאם אכל חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה, מצטרפין ללקות את הארבעים. אי נמי, ערלה וכלאי הכרם מעורבים יחד שנפלו לתוך היתר, מצטרפים לאסור ביבש במאתים, ובלח בנותן טעם

אינן מצטרפין

כיון דשני שמות נינהו. אלא אם יש בקדירה לבטל טעם הערלה בפני עצמה וטעם כלאי הכרם בפני עצמו הכל מותר. ואין הלכה כר' שמעון

הבגד

שהוא מטמא שלשה על שלשה

והשק

שהוא מטמא ארבעה על ארבעה

והעור

חמשה על חמשה

והמפץ

ששה על ששה. הבגד מצטרף לשק שקל הימנו, לטמא בארבעה על ארבעה. וכן כל אחד מצטרף לקל. וכולן מצטרפים זה עם זה לטמא כשיעור הטומאה הקלה, אבל לא הקל עם החמור

מפני שהן ראוים לממא מושב

כלומר אע"ג דאמרן לעיל דכל שאין שיעורן שוה אינן מצטרפין, הכא מצטרפין אע"פ שאין שיעורן שוה, הואיל והן שוין לדבר זה שכל אחד מהן ראוי לטמא במושב הזב, הלכך מצטרפין לטומאת מושב

————————-

פרק ה

משנה א

הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אף על פי שלא פגם מעל דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים כל דבר שיש בו פגם לא מעל עד שיפגום וכל דבר שאין בו פגם כיון שנהנה מעל כיצד נתנה קטלה בצוארה טבעת בידה שתתה בכוס של זהב כיון שנהנית מעלה לבש בחלוק כיסה בטלית בקע בקורדום לא מעל עד שיפגום תלש מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל

ר' עובדיה מברטנורא

הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע"פ שלא פגם מעל

פלוגתא דר' עקיבא ורבנן מפרש בגמרא כגון בלבושא מציעאה. דלבוש מבחוץ פגים לאלתר, לפי שמתחכך בכתלים. ולא אפליגו נמי בלבוש דלפנים לגבי בשריה, דההוא נמי פגים לאלתר מחמת זיעה, אלא בלבושא מציעאה. ר' עקיבא סבר הואיל והוי דבר דלא פגים לאלתר אע"ג דפגים לאחר זמן הוי כדבר שאין בו פגם ומועלים בו, כיון שנהנה בשוה פרוטה. ורבנן סברי, הואיל ויש בו פגם מכל מקום, אין מועלים בו עד שיפגום

כיצד

דבר שאין בו פגם, כגון נתנה קטלא בצוארה, רביד של זהב של הקדש, או טבעת בידה, או שתתה בכוס של זהב של הקדש, כל הני אין בהם פגם בכך, אלא כיון שנהנית מהן שוה פרוטה, מעלה. וכיצד משערים בהן הנאה, אומדין כמה אשה רוצה ליתן שישאילוה תכשיטים כמות הללו להוליכן לבית המשתה להתכבד בהן, כאותו שיעור משלמת להקדש קרן וחומש כשנשתמשה בהן: וכל דבר שיש בו פגם. כגון לבש בחלוק, או כיסה בטלית, או בקע בקרדום. כיון דעומדים ליפגם, לא מעל עד שיפגום בהם בשוה פרוטה

תלש

שער

מן החטאת

בחטאת בעלת מום איירי דעומדת ליפדות ודבר שיש בו פגם הוא, הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה. אבל בחטאת תמימה דתלישת צמר ושער לא עביד בה מידי, שכך היא ראויה להקרבה עכשיו כמו שהיתה מתחילה, הויא ככוס של זהב שהוא דבר שאין בו פגם, וכיון שנהנה ממנה מעל

כשהיא מתה כיון שנהנה מעל

דכיון שמתה לאו בת פדיה היא, דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. ומיירי בין בחטאת תמימה בין בחטאת בעלת מום

Meilah4: 6

הָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינָן מִצְטָרְפִין. הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק, הַשַּׂק וְהָעוֹר, הָעוֹר וְהַמַּפָּץ — מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִין לִטַּמֵּא מוֹשָׁב.

Orlah and kilayim of the vineyard combine with each other. R’ Shimon says: They do not combine. Cloth and sack, sack and hide, hide and a mat, combine with one another. R’ Shimon says: Since they are fit to contract tumah as a seat.

Meilah5: 1

הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָגַם — מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ פְגָם — לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְגָם, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה — מָעַל. כֵּיצַד? נָתְנָה קַטְלָא בְצַוָּארָהּ, טַבַּעַת בְּיָדָהּ, שָׁתְתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנֵית — מָעֲלָה. לָבַשׁ בְּחָלוּק, כִּסָּה בְטַלִּית, בִּקַּע בְּקַרְדּוֹם — לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה — לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. כְּשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה — מָעַל.

One who derives a perutah’s worth of benefit from hekdeish, even though he did not deteriorate [it], has committed me’ilah; [these are] the words of R’ Akiva. But the Sages say: Any article that is subject to deterioration, one has not committed me’ilah unless he deteriorates [it], while any article that is not subject to deterioration, once one has derived benefit [from it], he has committed me’ilah. How so? She placed a necklace on her neck, a ring on her hand, [or] she drank from a golden cup —- once she has derived benefit [from it], she has committed me’ilah. [If] he wore a shirt, covered [himself] with a cloak, [or] chopped with an ax, he has not committed me’ilah unless he deteriorated [it]. [If] one plucked [hair] from a chatas when it is alive, he has not committed me’ilah unless he deteriorated [it]. [If one plucked hair from the chatas] when it is dead, once he has derived benefit [from it], he has committed me’ilah.

Suggestions