משנה ב
חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה הבשר והחלב והסלת והיין והשמן וששה בתודה הבשר והחלב והסולת והיין והשמן והלחם התרומה ותרומת מעשר ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים מצטרפין זה עם זה לאסור ולחייב עליהם את החומש
ר' עובדיה מברטנורא
חמשה דברים בעולה מצטרפים זה עם זה
לכזית, לחייב משום מעלה בחוץ, לחייב משום פגול ונותר וטמא, ומשום מעילה אם נהנה מכולן בשוה פרוטה
הסולת
המנחה הבאה עם העולה
והיין
לנסכים. שהעולה טעונה מנחה ונסכים:
וששה בתודה
שהתודה טעונה לחם מוסף על חמשה דברים שבעולה. וכולן מצטרפין לכזית, לפגול ונותר וטמא, אבל לא למעילה, שהתודה קדשים קלים ואין בהן מעילה, כדתנן בשלהי פרק קמא
התרומה ותרומת מעשר
שהיא אחד ממאה של חולין. וכן תרומת מעשר של דמאי
והחלה
שאף היא קרויה תרומה, דכתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה
והביכורים
קרויין תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו ביכורים, דכתיב בהו ולקח הכהן הטנא מידך
מצטרפים זה עם זה לאסור
שאם נפל מכולן שאור כדי לחמץ בתוך עיסה של חולין, נאסרת
ולחייב עליהן את החומש
האוכל מכולן כזית בשגגה משלם את החומש
————————
משנה ג
כל הפיגולין מצטרפין זה עם זה כל הנותרין מצטרפין זה עם זה כל הנבלות מצטרפות זו עם זו כל השרצים מצטרפין זה עם זה דם השרץ ובשרו מצטרפין כלל אמר רבי יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין זה עם זה טומאתו ולא שיעורו שיעורו ולא טומאתו לא טומאתו ולא שיעורו אין מצטרפין זה עם זה
ר' עובדיה מברטנורא
כל הפגולים
מעולה מחטאת ומאשם ומשלמים
מצטרפים זה עם זה
לאוכל מהן כזית להיות חייב כרת. וכן כל הנותרים
כל הנבלות מצטרפות
ואפילו נבילת בהמה טמאה עם נבילת בהמה טהורה, מצטרפים לכזית לענין טומאה. אבל לא למלקות, שאינו לוקה עד שיאכל כזית מנבלת בהמה טהורה לבדה, או כזית מן הטמאה לבדה, לפי שהן שני שמות, שאין אוכל בשר בהמה טמאה לוקה משום נבילה אלא משום אוכל בשר בהמה טמאה
וכל השרצים מצטרפים זה עם זה
לכזית, לחייב את האוכלן מלקות, ושמונה שרצים הכתובים בתורה מצטרפים זה עם זה, לחייב האוכלן בכעדשה. כשיעור טומאתן כך שיעור אכילתן
דם השרץ ובשרו מצטרפים
דמרבינן מקרא דכתיב וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ, לרבות דם השרץ שיהיה מטמא כבשרו
כל שטומאתו ושיעורו שוין
כגון נבילה ונבילה, או שרץ ושרץ
טומאתו ולא שיעורו
כגון נבילה ושרץ דטומאתן שוה, דתרווייהו הוי טומאתן עד הערב. ולא שיעורו, דנבילה שיעור טומאתה בכזית, ושרץ שיעורו בכעדשה
שיעורו ולא טומאתו
כגון נבילה ומת, דתרווייהו מטמאין בכזית. ולא טומאתו, דאילו טומאת מת, שבעה, וטומאת נבילה לא הוי אלא עד הערב
לא טומאתו ולא שיעורו
כגון מת ושרץ, דטומאת מת הוי שבעה, וטומאת שרץ עד הערב. ובשיעורו נמי אינן שוין, דשיעור מת בכזית ושיעור שרץ בכעדשה
אלו אין מצטרפין זה עם זה
הואיל ומוחלקין הן