Meilah 2:9-3:1 - Mishna Yomit

משנה ט

הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכין מועלין בהן משהוקדשו קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה וחייבין עליהן משום נותר ומשום טמא ופיגול אין בהן זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבים עליו משום פיגול נותר וטמא עד שיקרבו מתיריו וכל שאין לו מתירין כיון שהקדש בכלי חייבין עליו משום נותר ומשום טמא ופגול אין בו

ר' עובדיה מברטנורא

ומנחת נסכים

מנחה הבאה עם הזבח שאין בה שיריים. וכל הני כליל נינהו

משהוקדשו

קדושת פה בעלמא

ופגול אין בהן

לפי שאין להם מתירין ואין פגול נוהג אלא בדבר שקרבו מתיריו כדלקמן

כל שיש לו מתירין

כגון שלמים וחטאות ואשמות, דדמן מתיר אימורים למזבח והבשר לכהנים. או דבר שיש לו מתירין למזבח בלבד, כגון עולת העוף ופרים הנשרפים, שדמן מתירן למזבח בלבד, וכגון שתי הלחם דדמן של כבשים הוו מתיריהן, ולחם הפנים דבזיכים הוו מתירין, וכגון מנחות דיש להן היתר בקומץ. כל הני אין חייבים עליהם משום פגול ונותר וטמא עד שיקרבו מתירין. דהכי כתיב גבי פיגול לא ירצה, ואמרינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. ונותר וטמא יליף מפיגול במסכת זבחים בפרק כל הזבחים

וכל דבר שאין לו מתירין

כי הני הקומץ והלבונה דהן עצמן מתירין הן ואין מתיר אותם שום דבר אחר

חייב עליה משום נותר וטמא

משום טמא מרבינן להו, מדכתיב כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה, בכל הקדשים הכתוב מדבר לחייב עליה משום טמא. ונותר יליף מטמא

--------------------

פרק ג

משנה א

ולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה ימותו שעברה שנתה ושאבדה ושנמצאת בעלת מום אם משכיפרו הבעלים תמות ואינה עושה תמורה ולא נהנים ולא מועלין ואם עד שלא כיפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אחרת ועושה תמורה ומועלים בה

ר' עובדיה מברטנורא

ולד חטאת וכו' יומתו

דהני נינהו מחמש חטאות דגמירי דמתות. והנך תלת לעולם מתות בין קודם כפרה בין לאחר כפרה, דלעולם לא קרבי. ומשנה זו שנויה בריש פרק ד' דתמורה ושם פירשנוה

Meilah2: 9

הַקֹּמֶץ, וְהַלְּבוֹנָה, וְהַקְּטֹרֶת, וּמִנְחַת כֹּהֲנִים, וּמִנְחַת כֹּהֵן מָשִׁיחַ, וּמִנְחַת נְסָכִין — מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהֻקְדָּשׁוּ. קָדְּשׁוּ בַכֶּלִי — הֻכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה, וְחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בָּהֶן. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — אֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, עַד שֶׁיִּקְרְבוּ מַתִּירָיו. וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין — כֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ בַּכֶּלִי חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם נוֹתָר וּמִשּׁוּם טָמֵא, וּפִגּוּל אֵין בּוֹ.

The kometz, the levonah, the ketores, the minchah of Kohanim, the minchah of the anointed Kohen, and the libation minchah are subject to me’ilah from when they are con- secrated. [Once] they are consecrated in a [sacred service] vessel, they become prepared to be disqualified through [contact with] a tevul yom, through [contact with] a mechussar kippurim, or through remaining past their time. One is liable on their account for nossar or for tamei, but piggul does not apply to them. This is the general rule: Any [sacrificial item] that has “permitters,” one is not liable on its account for piggul, nossar, or tamei until its “permitters” have been offered. Any [sacrificial item] that does not have “per- mitters,” as soon as it is consecrated in a [sacred service] vessel, one is liable on its account for nossar or for tamei, but piggul does not apply to it.

Meilah3: 1

וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ — יָמוּתוּ. שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבְדָה וְשֶׁנִּמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם, אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים — תָּמוּת, וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְמוּרָה, וְלֹא נֶהֱנִים, וְלֹא מוֹעֲלִין. וְאִם עַד שֶׁלֹּא כִפְּרוּ הַבְּעָלִים — תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְדָמֶיהָ אַחֶרֶת, וְעוֹשָׂה תְמוּרָה, וּמוֹעֲלִים בָּהּ.

The offspring of a chatas, the temurah of a chatas, and a chatas whose owners have died are left to die. [Regarding a chatas] whose year has passed and [one] that was lost and [then] found blemished: If after the owners have atoned for their sin, it is left to die, and it does not make a temurah, and it is forbidden for benefit but is not subject to me’ilah; but if before the owners have atoned for their sin, it is left to graze until it develops a blemish, and it is [then] sold and [the owner] purchases another chatas with its proceeds, and [the original chatas] makes a temurah and is subject to me’ilah.

Suggestions