משנה ג
פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מועלין בהן משהוקדשו נשחטו הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה הוזה דמן חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר
ר' עובדיה מברטנורא
פרים הנשרפים
אין בהן לכהנים היתר כלל
הוזה דמן כו’
הזאת דמן קובעתן לפגול לענוש כרת האוכל מהן אם חישב עליהם בשעת שחיטה להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן, וכיון דלית בהו היתר לכהנים, מועלין בהן בבית הדשן חוץ למחנה היכא דנשרפו אם נהנה מהן
עד שיותך הבשר
כלומר שיהיה נשרף ונעשה פחמים. אבל לאחר שניתך, שוב אין בו מעילה, שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו
——————————
משנה ד
העולה מועלין בה משהוקדשה נשחטה הוכשרה להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה נזרק דמה חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא ואין מועלין בעורה אבל מועלין בבשר עד שיצא לבית הדשן
ר' עובדיה מברטנורא
ואין מועלין בעורה
דלכהנים היא, כדכתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה
אבל מועלין בבשר
כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא
עד שתצא לבית הדשן
שמרימים כל האפר מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה