Meilah 2:3-4 - Mishna Yomit

משנה ג

פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מועלין בהן משהוקדשו נשחטו הוכשרו להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה הוזה דמן חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא ומועלין בהן בבית הדשן עד שיותך הבשר

ר' עובדיה מברטנורא

פרים הנשרפים

אין בהן לכהנים היתר כלל

הוזה דמן כו’

הזאת דמן קובעתן לפגול לענוש כרת האוכל מהן אם חישב עליהם בשעת שחיטה להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן, וכיון דלית בהו היתר לכהנים, מועלין בהן בבית הדשן חוץ למחנה היכא דנשרפו אם נהנה מהן

עד שיותך הבשר

כלומר שיהיה נשרף ונעשה פחמים. אבל לאחר שניתך, שוב אין בו מעילה, שאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלים בו

——————————

משנה ד

העולה מועלין בה משהוקדשה נשחטה הוכשרה להפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה נזרק דמה חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא ואין מועלין בעורה אבל מועלין בבשר עד שיצא לבית הדשן

ר' עובדיה מברטנורא

ואין מועלין בעורה

דלכהנים היא, כדכתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה

אבל מועלין בבשר

כל זמן שהוא נשרף על גבי המזבח. דכליל הוא

עד שתצא לבית הדשן

שמרימים כל האפר מעל המזבח ומשליכים אותו לבית הדשן. ושוב אין בה מעילה, שכבר נעשית מצותה

Meilah2: 3

פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין מוֹעֲלִין בָּהֶן מִשֶּׁהוּקְדָּשׁוּ. נִשְׁחֲטוּ — הוּכְשְׁרוּ לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. הֻזָּה דָמָן — חַיָּבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן בְּבֵית הַדֶּשֶׁן עַד שֶׁיּוּתַּךְ הַבָּשָׂר.

The bull offerings that are burned and the he-goat offerings that are burned are subject to me’ilah from when they are consecrated. [Once] they are slaughtered, they become prepared to be disqualified through [contact with] a tevul yom, through [contact with] a mechussar kippurim, or through remaining past their time. [Once] their blood is sprinkled, one is liable on their account for piggul, nossar, or tamei, and they remain subject to me’ilah in the place of the ashes until the meat has been consumed [by the fire].

Meilah2: 4

הָעוֹלָה מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדָּשָׁה. נִשְׁחֲטָה — הוּכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחֻסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה. נִזְרַק דָּמָהּ — חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּעוֹרָהּ, אֲבָל מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר עַד שֶׁיֵּצֵא לְבֵית הַדָּשֶׁן.

The olah is subject to me’ilah from when it is consecrated. [Once] it is slaughtered, it becomes prepared to be disqualified through [contact with] a tevul yom, through [contact with] a mechussar kippurim, or through remaining past its time. [Once] its blood is thrown [upon the Al- tar], one is liable on its account for piggul, nossar, or tamei; its hide is no longer subject to me’ilah, but the meat remains subject to me’ilah until it goes out to the place of the ashes.

Suggestions