Meilah 1:1-2 - Mishna Yomit

פרק א

משנה א

קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלים בהן שחטן בדרום וקבל דמן בצפון בצפון וקבל דמן בדרום שחטן ביום וזרק בלילה בלילה וזרק ביום או ששחטן חוץ לזמנן וחוץ למקומן מועלין בהן כלל אמר רבי יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה ושלא היה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה איזו היא שהיה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאה ושיצאה איזו היא שלא היה לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה חוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה

ר' עובדיה מברטנורא

קדשי קדשים ששחטן בדרום

אע"פ שדינן להשחט בצפון, לא תימא כמאן דחנקינהו דמו והוו כקדשים שמתו שיצאו ידי מעילה דבר תורה, קמשמע לן דקדשים שמתו לא חזו כלל, אבל דרום נהי דאינו ראוי לקדשי קדשים אבל ראוי הוא לקדשים קלים הלכך מועלין בהן, ומי שנהנה מהם שוה פרוטה מביא קרבן מעילה. ולא בלבד כי נשחטו בדרום וקבל דמן בצפון הוא דמועלין בהן משום דעיקר עבודה בצפון הוי [כדין], דמקבלה ואילך מצות כהונה, אלא אפילו שחטן בצפון וקבל דמן בדרום, אף על גב דעיקר עבודה הויא בדרום שלא כדין, אפילו הכי מועלין בהן

וזרק דמן בלילה

אע"ג דלילה לאו זמן הקרבה, מועלין בהן

בלילה וזרק דמן ביום

האי כל שכן הוא דמועלין, דהא זרק ביום דעיקר עבודה הוא. אלא זו ואין צריך לומר זו קתני

או ששחטן

בצפון, וחשב עליהן לאכלן חוץ לזמנן שהוא פגול שיש בו כרת, או חוץ למקומן שהוא פסול שאין בו כרת, מועלים בהן

כלל אמר ר' יהושע כל שהיה לה שעת היתר לכהנים

אע"ג דשוב נפסלה ואין רשאים לאכלן, אפילו הכי אין מועלין בהן

שלנה

לאחר זריקה, או שנטמאה או שיצאה חוץ לעזרה לאחר זריקה. אע"ג דאינה ראויה לכהנים, כיון דהיה לה שעה אחת היתר קודם שלנה, אין מועלים בה, דלאו קדשי ה' קרינן בה, דהא חזו לכהנים

ושקבלו פסולים וזרקו את דמה

קבלו פסולים את דמה אע"פ שזרקוהו כשרים, או שזרקוהו פסולים אע"פ שקבלוהו כשרים. ואם לאחר שקבלו פסולים את הדם וזרקוהו, חזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, הרי זריקת הכשרים מועלת ומתרת הבשר לכהנים ואין בו משום מעילה. והני מילי שאר פסולים חוץ מן הטמא, אבל טמא שקבל את הדם וזרקו, אע"פ שחזרו כשרים וקבלו שאר דם הנפש וזרקוהו, אין לבשר שעת היתר ומועלים בו, שהטמא הואיל וראוי לעבודת צבור, שקרבן צבור דוחה את הטומאה, כשזרק הדם נעשה שאר הדם שיריים ושוב אין זריקת הכשרים מועלת להתיר הבשר, ואין לך בפסולים מי שעושה הדם שיריים אלא הטמא בלבד

----------------------

משנה ב

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים רבי אליעזר אומר מועלין בו ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא רבי עקיבא אומר אין מועלין בו אבל חייבין עליו משום פיגול נותר וטמא אמר רבי עקיבא והרי המפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות לא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה ואם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה דין הוא שיפטור את בשרה

ר' עובדיה מברטנורא

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים

ואחר כך נכנס ואחר כך זרק את הדם

ר' אליעזר אומר מועלים בו

אע"פ שזרק את הדם. דסבירא ליה לרבי אליעזר דזריקה לא מהני ליוצא לאפוקי מידי מעילה

ואין חייבין עליו משום פגול נותר וטמא

הואיל ויצא. דזריקה כשרה קא קבעה לפגול, ולא פסולה

רבי עקיבא

סבר אין מועלים בו. דקסבר דזריקה מהניא ליוצא לאפוקי ממעילה

אבל חייבין כו'

אבל, לשון ברם, כמו באמת. וכי אמר רבי עקיבא דזריקה מהני ליוצא, כגון שיצא מקצת הבשר ולא כולו, דמגו דמהניא לההוא מקצת שבפנים, מהניא נמי לההוא מקצת שיצא חוץ. והלכה כר' עקיבא

אמר ר' עקיבא והרי המפריש חטאתו ואבדה

השתא מייתי ראיה למאי דקאמר דזריקה מועלת ליוצא

והרי שתיהן עומדות

שחוטות ונתקבל דמן בשתי כוסות וזרק דמה של אחת מהן

לא כשם שדמה

של אותה

פוטר את בשרה

מן המעילה

כך הוא פוטר את בשר חברתה

שלא נזרק דמה, מן המעילה, הואיל והיה יכול לזרוק דמה של איזו שירצה

ואם פוטר דמה את בשר חברתה מן המעילה

אע"ג דפסולה היא, דמותר חטאת היא. אינו דין שיפטר בשרה של עצמה, אע"פ שנפסלה ביוצא. ולא אמר ר' עקיבא כשם שדמה פוטר את בשרה כך הוא פוטר את בשר חברתה, אלא כששחט שתי החטאות כאחת, לפי שאם רצה מזה זורק רצה מזה זורק, אבל בזה אחר זה לא אמר ר' עקיבא שיהיה דמה פוטר בשר חברתה

Meilah1: 1

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם — מוֹעֲלִין בָּהֶן. שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִיבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, בַּצָּפוֹן וְקִיבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם, שְׁחָטָן בַּיּוֹם וְזָרַק בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִזְמַנָּן וְחוּץ לִמְקוֹמָן — מוֹעֲלִין בָּהֶן. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כָּל שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים — אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ; וְשֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים — מוֹעֲלִין בָּהּ. אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצְאָה. אֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, חוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּיבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ.

Kodshei kodashim that one slaughtered in the south [of the Courtyard] are subject to me’ilah. [If] one slaughtered them in the south and received their blood in the north, [or if he slaughtered them] in the north and received their blood in the south, [or if] he slaughtered them by day and threw [their blood on the Altar] at night, [or if he slaughtered them] at night and threw [their blood on the Altar] by day, or [if] he slaugh- tered them [with intent to consume the offer- ings] beyond their time or outside their place, they are subject to me’ilah. R’ Yehoshua stated a general rule: Any [meat] that had a moment of permissibility for the Kohanim is not subject to me’ilah; any [meat] that did not have a moment of permissibility for the Kohanim is subject to me’ilah. Which [meat] is it that had a moment of permissibility for the Kohanim? That which was left past its time, or that which became tamei, or that which went out [of the Court- yard]. Which [meat] is it that did not have a moment of permissibility for the Kohanim? That which was slaughtered [with intent to consume it] beyond its time or outside its place, or that disqualified persons received or threw its blood.

Meilah1: 2

בָּשָׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בּוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, אֲבָל חַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת, לֹא כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פּוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ? וְאִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטוֹר אֶת בְּשָׂרָהּ.

[Regarding] meat of kodshei kodashim that went out [of the Courtyard] before the throwing of the blood [on the Altar], R’ Eliezer says: It is subject to me’ilah, and one is not liable on its account for piggul, nossar, or tamei. R’ Akiva says: It is not subject to me’ilah, [and] indeed one is liable on its account for piggul, nossar, or tamei. R’ Akiva said: Why, [in the case of] one who designated his chatas-offering and it was then lost, and he then designated ano- ther in its place, and afterward the first one was found, and both are now standing, is it not [so] that just as its blood exempts its meat [from me’ilah], so too, does [its blood] exempt the meat of its companion? Now, if its blood exempts the meat of its companion from me’ilah, it is logical that it should exempt its own meat [from me’ilah].

Suggestions