Shekalim 4:8-9 - Mishna Yomit

משנה ח

המקדיש נכסים והיו בהן דברים ראוין על גבי המזבח יינות שמנים ועופות רבי אלעזר אומר ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות ושאר נכסים יפלו לבדק הבית

ר' עובדיה מברטנורא

יינות שמנים וסלתות
שהן ראוים למנחות ולנסכים

ועופות
תורים ובני יונה

ר' אלעזר
גרסינן, ולא ר' אליעזר, וטעמא דר"א מפורש בירושלמי, דכתיב לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה, כל מה שהם נודרים ומתנדבים מדברים אשר יקריבו לה' אפילו יינות שמנים וסלתות יהיה לעולה, יכול יקריב בדמיהן עולת העוף, או אם הקדיש עוף יקריבנו עולה, ת"ל בבקר בכשבים ובעזים, הא אינו מקריב בכל מה שהתנדב אלא עולת בהמה בלבד

--------------------------------
משנה ט

אחת לשלשים יום משערין את הלשכה כל המקבל עליו לספק סלתות מארבעה עמדו משלש יספק מארבעה משלש ועמדו מארבעה יספק מארבעה שיד הקדש על העליונה ואם התליעה סולת התליעה לו ואם החמיץ יין החמיץ לו ואינו מקבל את מעותיו עד שיהא המזבח מרצה

ר' עובדיה מברטנורא

משערין את הלשכה
פוסקים שער ליינות שמנים וסלתות, שיעמוד זה השער שלשים יום. ולוקחים בכל יום ממוכרי יינות שמנים וסלתות מה שהן צריכין באותו הסכום שפסקו, ואם נתייקר המקח אין מוסיפים דמים, ואם הוזל לוקחים לפי הזול

המקבל עליו לספק סלתות
בימות קציר חטים ובצירת ענבים ומסיקת זיתים היו הגזברים מקדימים מעות לחנוני והיה החנוני מקבל עליו לספק יינות שמנים וסלתות כל השנה. ואם היו אז נמכרים ד' סאין בסלע והוקרו ועמדו ג' סאין בסלע, צריך ליתן ד' סאין, דהקדש קונה בכסף, דכתיב ונתן הכסף וקם לו. ואם קבל לספק ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו ד' בסלע, נותן ד' בסלע, דלא גרע מהדיוט דלא קני אלא במשיכה

התליע לו
ואפי' משך הגזבר ונתן מעות, אחריותם על החנוני

אינו מקבל את מעותיו
כלומר אינם נחשבים מעותיו של חנוני ולא זכה בהם ואע"פ שקבלם מן הגזבר

עד שיהיה המזבח מרצה
שיעלה לרצון על המזבח. הלכך אם החמיץ היין או התליעה הסולת אחריותם על החנוני

Shekalim4: 8

הַמַּקְדִּישׁ נְכָסִים, וְהָיוּ בָהֶן דְּבָרִים רְאוּיִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, יֵינוֹת, שְׁמָנִים וְעוֹפוֹת, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: יִמָּכְרוּ לְצָרְכֵי אוֹתוֹ הַמִּין וְיָבִיא בִדְמֵיהֶן עוֹלוֹת, וּשְׁאָר נְכָסִים יִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבָּיִת.

[If] one consecrated [his] possessions, and among them were things suitable for the altar, [such as] wines, oils or fowl —- R’ Elazar says: They should be sold to those needing each particular item and their proceeds should be used for burnt-offerings, but the rest of the possessions should go to the upkeep of the Temple.

Shekalim4: 9

אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע, עָמְדוּ מִשָּׁלֹשׁ, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע; מִשָּׁלֹשׁ, וְעָמְדוּ מֵאַרְבַּע, יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע, שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְאִם הִתְלִיעָה סֹלֶת, הִתְלִיעָה לוֹ; וְאִם הֶחְמִיץ יַיִן, הֶחְמִיץ לוֹ. וְאֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה.

Once every thirty days they would set the price paid by the [treasury] chamber. Whoever undertook to supply fine flour at four [se’ah for a sela], and [the price subsequently] stood at [only] three [se’ah for a sela], must supply at four; [but if he undertook to supply at] three [se’ah for a sela], and [the price subsequently] stood at four, he must supply at four, for the Temple has the upper hand. [Likewise,] if the fine flour became wormy, the loss is his; and if the wine soured, the loss is his. He does not receive his money until the altar atones.

Suggestions