משנה ו
אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ. אמר רבי שמעון, שמעתי בפרוש, שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוצה לארץ
ר' עובדיה מברטנורא
אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ לפי שהתרומה כהנים מחזרין אחריה לבית הגרנות, חיישי רבנן שמא יהיו הכהנים מרדפים אחריה ויצאו חוצה לארץ להביא את התרומה. ואין הלכה כר' שמעון
---------------------------------------------------------
פרק ז
משנה א
כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַּשְּׁבִיעִית, כָּל שֶׁהוּא מַאֲכַל אָדָם וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים, וְאֵינוֹ מִתְקַיֵּם בָּאָרֶץ, יֶשׁ לוֹ שְׁבִיעִית וּלְדָמָיו שְׁבִיעִית, יֶשׁ לוֹ בִּעוּר וּלְדָמָיו בִּעוּר. וְאֵיזֶה זֶה, עֲלֵה הַלּוּף הַשּׁוֹטֶה, וַעֲלֵה הַדַּנְדַּנָּה, הָעֻלְשִׁין, וְהַכְּרֵשִׁין, וְהָרְגִילָה, וְנֵץ הֶחָלָב. וּמַאֲכַל בְּהֵמָה, הַחוֹחִים וְהַדַּרְדָּרִים. וּמִמִּין הַצּוֹבְעִים, סְפִיחֵי אִסְטִיס, וְקוֹצָה. יֶשׁ לָהֶם שְׁבִיעִית וְלִדְמֵיהֶן שְׁבִיעִית, יֶשׁ לָהֶם בִּעוּר וְלִדְמֵיהֶן בִּעוּר
ר' עובדיה מברטנורא
כלל גדול ולדמיו שביעית. אם מכרן וקבל הדמים שלהם יש בדמיהן קדושת שביעית
יש לו ביעור כשכלה לחיה חייב לבער
עלה לוף שוטה אצטריך למתני לוף שוטה משום דתנן בפ' בתרא דעוקצים עלה לוף שוטה אין מטמא טומאת אוכלים, סד"א ה"נ לא ליחול עלייהו קדושת שביעית קמשמע לן
הדנדנה בערבי נענ"ע ובלע"ז מינטו"א
העולשין תרי. גווני עולשין הן עולשי גינה ועולשי שדה, ובשאר שנים דשכיחי עולשי גינה עולשי שדה לא חשיבי אוכל ואין מטמא טומאת אוכלים והכא קמ"ל דבשביעית דאין עולשי גינה מצויין עולשי שדה חשיבי ומטמאין טומאת אוכלים ושביעית נוהגת בהן
וכרישין נמי תרי גווני נינהו כרישי גינה וכרישי שדה, וכרישי שדה אצטריך לאשמועינן
הרגילה הם חלוגלוגות ובלע"ז בירדולגי"ש
ונץ החלב פרחים לבנים כחלב. פ"א עשב הוא כשנחתך יוצא ממנו חלב
החוחים והדרדרים מיני קוצים הן
אסטיס הוא שצובעין בו כמין תכלת וקורים לו בערבי ני"ל, וקוצרים אותו והוא צומח ודומה לספיח לכך קורהו התנא ספיחי אסטיס
וקוצה מין ממיני הצבעים י"א שהוא אלעצפו"ר בערבי
יש להן שביעית קדושת שביעית נוהגת בהן שלא להפסידם ושלא לעשות בהם סחורה
ויש להם ביעור כשיגיע זמן הביעור צריך לבערם, ולקמן בפנים מפורשים דיני הביעור