פרק ד
משנה א
בראשונה היו אומרים, מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו, כדרך שהוא מלקט מתוך שלחברו, את הגס הגס. משרבו עוברי עברה, התקינו שיהא זה מלקט מתוך שלזה, וזה מלקט מתוך שלזה, שלא בטובה, ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות
ר' עובדיה מברטנורא
בראשונה כדרר שהוא מלקט מחברו את הגס הגס הכי מפרשא מתניתין בירושלמי בראשונה היו אומרים מלקט אדם בתוך שלו את הגס הגס כדרך שמלקט בשל חבירו בין גסין בין דקין, ואע"ג דעצים ועשבים כשמלקטים אותן מתוך השדה מתקן השדה לזריעה, כשמלקט הגס כלומר העצים והעשבים הגסים ומניח את הדקין תלינן דצריך לעצים הוא ולאו לתקן את הקרקע קעביד, כדרך דתלינן במלקט בשדה חבירו בין דקין ובין גסין דלא עביד אינש לתקן שדה חבירו ומידע ידיע דלעצים הוא צריך
משרבו עוברי עבירה שהיו מלקטין בשדותיהן בין דקים בין גסין והן אומרים בגסים לקטנו
שלא בטובה שאין חבירו מחזיק לו טובה דהשתא ודאי לא אתי למלקט הדקין , כיון שאין חבירו מחזיק לו טובה על זה
ואין צריר לומר שיקצץ להם מזונות שיאמר לו לקוט משדי היום ואתן לך מזונותיך, דפשיטא דאסור
-----------------------------------
משנה ב
שדה שנתקוצה, תזרע במוצאי שביעית. שנטיבה או שנדירה, לא תזרע במוצאי שביעית. שדה שנטיבה, בית שמאי אומרים, אין אוכלין פרותיה בשביעית. ובית הלל אומרים, אוכלין. בית שמאי אומרים, אין אוכלין פרות שביעית בטובה. ובית הלל אומרים, אוכלין בטובה ושלא בטובה. רבי יהודה אומר, חלוף הדברים, זו מקלי בית שמאי ומחמרי בית הלל
ר' עובדיה מברטנורא
שנתקווצה שנטלו קוציה בשביעית
שנטייבה שנחרשה היטב שכל העולם חורשים פעם אחת והוא חרש שתי פעמים. ומתניתין איירי בשעת הסכנה שהיתה המלכות אונסת על המס המוטל על הקרקעות והתירו לחרוש בשביעית כדי ליתן המס הקצוב מתבואתה למלך , ואם חרש שתי פעמים קנסוהו רבנן, דחרישה אחת התירו ולא שתי חרישות
או שנדיירה שעשו ממנה דיר לבהמות שעשה בה סהר כדאמרינן בפרקין דלעיל, ולא עשה ממנו אשפות אלא הניחו כדי לזבל בו השדה
לא תזרע למוצאי שביעית דקנסינן ליה בהני יותר מבנתקווצה
בטובה אסור דאין מחזיקין טובה לבעלים דרחמנא אפקרינהו
חלוף הדברים דב"ש לקולא. ואין הלכה כר' יהודה