פרק ב
משנה א
עד אימתי חורשין בשדה הלבן ערב שביעית? עד שתכלה הלחה, כל זמן שבני אדם חורשים לטע במקשאות ובמדלעות. אמר רבי שמעון: נתת תורת כל אחד ואחד בידו! אלא בשדה הלבן עד הפסח, ובשדה האילן עד העצרת
ר' עובדיה מברטנורא
עד אימתי שדה הלבן. שדה של תבואה וקטנית שאין בו אילן
הליחה לחלוחית הקרקע מחמת הגשמים
מקשאות ומדלעות קשואים ודלועים אבל משם ואילך מיחזי כמתקן שדהו לצורך שביעית
נתת תורת כל אחד בידו זה אומר כלתה ליחה בתוך שלי וזה אומר לא כלתה ליחה בתוך שלי
אלא בשדה לבן שעתיד לזרעה אחר החרישה וצריך שתהא רוב ליחה קיימת אין חורשים אלא עד הפסח
ושדה אילן שהיא נטועה כבר אין צריך שתהא רוב ליחה קיימת שאין חורשין אותה אלא כדי שירדו הגשמים בעומק הקרקע הלכך חורשים בה עד העצרת. וכל המשניות הללו דחויות הן כדאמרינן לעיל בפרק קמא שרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח ועצרת וביטלום, ומותר לחרוש עד ראש השנה של שביעית
------------------------------------------
משנה ב
מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלעות עד ראש השנה. וכן בבית השלחין. מיבלין, מפרקין, מאבקין, מעשנין, עד ראש השנה. רבי שמעון אומר, אף נוטל הוא את העלה מן האשכול בשביעית
ר' עובדיה מברטנורא
מזבלין מכניסין להם זבל
מעדרים חופרים בעיקרי האילנות שכל דבר שהוא לצורך פירות של ששית מותר בתוספת שביעית, ודבר שאינו אלא לצורך תקון האילן אסור, אלא אם כן הוא דבר שאפילו בשביעית עצמה אין איסורו אלא מדברי סופרים ובתוספת שביעית לא גזור
בית השלחין שאין די לה במי גשמים וצריך להשקותה, תרגום והוא עיף והוא משלהי
מיבלין חותכין היבלת. מומין הנולדין באילן
מפרקין העלין מעל האילן להקל מעליו
מאבקין שרשים המגולים מכסים אותן באבק
מעשנין תחת האילן להמית התולעים הגדלים בו
אף נוטל את העלין בשביעית עצמה, ותנא קמא לא אמר אלא מפרקין את העלין בתוספת שביעית לבד. ואין הלכה כר' שמעון