משנה ג
אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל, רואין אותן כאלו הם תאנים. אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה באיטלקי, חורשים כל בית סאה בשבילן. פחות מכאן, אין חורשים להם אלא לצרכן
ר' עובדיה מברטנורא
אחד אילן סרק שאינה עושה פירות ונטועין שלשה לבית סאה
אם ראויין לעשות רואין כל אילן ואילן בפני עצמו אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה ולמה שיערו בתאנה על שפירותיה גסין ועושה הרבה
לצרכן מלא אורה וסלו חוצה לו
-------------------------------------
משנה ד
היה אחד עושה ככר דבלה ושנים אין עושין, או שנים עושין ואחד אינו עושה, אין חורשין להם אלא לצרכן, עד שיהיו משלשה ועד תשעה. היו עשרה, מעשרה ולמעלה, בין עושין בין שאינן עושין, חורשין כל בית סאה בשבילן. שנאמר בחריש ובקציר תשבת, אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית, וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. רבי ישמעאל אומר, מה חריש רשות, אף קציר רשות, יצא קציר העמר
ר' עובדיה מברטנורא
עד שיהיו מג ועד ט כלומר דין זה שאמרנו היינו מג ועד ט אבל אם היו עשרה או יותר אע"פ שאינן עושין חורשין
שנאמר בחריש ובקציר תשבות ארישא קאי, דתנן אין חורשין להן אלא לצרכן ומנין שאין חורשין כל הבית סאה שנאמר בחריש ובקציר תשבות ואם אינו ענין לשבת בראשית, שכבר נאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ולא לשמטה, שכבר נאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, תנהו ענין לאיסור ב' פרקים של ערב שביעית, מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן. והכי קאמר קרא: בחריש שקצירו אסור, ואיזה זה - חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית תשבות ובקציר שחרישו אסור, ואיזה זה - קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית, נמי תשבות שספיחים שגדלו בשביעית או שעבר וזרע בשביעית אסור לקצרם בשמינית
ר' ישמעאל אומר לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה ואתא לאשמעינן מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה אף קציר דאמר רחמנא תשבות בקציר של רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה דבעינן קצירה לשמה שזה דוחה את השבת