משנה ג

מפני שאמרו כל הנושא ונישא על גבי משכב טהור חוץ מן האדם כל הנושא ונישא על גבי הנבלה טהור חוץ מן המסיט ר' אליעזר אומר אף הנושא כל הנושא ונישא על גבי המת טהור חוץ מן המאהיל ואדם בזמן שהוא מסיט

ר' עובדיה מברטנורא

מפני שאמרו

כלומר מפני מה אמרו האוכלים והמשקים והמדף מלמטה תחת משכב הזב טהורים, מפני שאמרו כל הנושא ונישא כו

כל הנושא

כגון אוכלין ומשקין ומדף שהן למטה ממשכב הזב ונושאים אותו ואינן נוגעין בו שיש דברים חוצצים בינתים

נישא על גבי המשכב

שאלו למעלה והמשכב למטה ונישא עליו ואין נוגעין בו, טהורים

חוץ מן האדם

שהאדם הנושא המשכב, נטמא אע"פ שלא נגע בו ולא הסיטו, מפני שמשכב הזב מטמא במשא. וכן אם נתנו אבן מסמא למעלה ממשכבו של זב וישב אדם טהור על האבן, נטמא, כיון שנישא על גבי משכב. כשם שאם ישב הזב על האבן נטמא המשכב שלמטה מן האבן, כך כשישב הטהור על האבן, נטמא ונישא מן המשכב שתחתיה

כל הנושא על גבי נבלה

באדם קמיירי כלומר וכל אדם הנושא וניתן על גבי נבלה

טהור חוץ מן המסיט

דנושא את הנבלה ולא זז ממקומו גם לא הניעה ממקומה אלא שמונחת על גביו, כגון שבא חברו והניחה עליו, טהור, עד שיסיטנה

ר' אליעזר אומר אף הנושא

בגמר מפרש דהכי קאמר, והוא שנושא, כלומר אין המסיט את הנבלה טמא אלא כשנושא אותה, שנבלה למעלה והוא למטה. אבל אם הנבלה למטה והוא למעלה, אף על פי שמסיטה, טהור, כל זמן שלא נגע בה. ואין הלכה כר' אליעזר

חוץ מן המאהיל

שאפשר להיות נושא ונישא ולא יאהיל, כגון עלייה מפסקת, שאם המת בעלייה ואוכלין ומשקין וכלים בבית מגיעין עד שמי קורה והנסרים נכפפים מכבד המת ומכבידין על הכלים, או שהמת בבית סמוך לשמי קורה והכלים בעלייה ונכפפים הנסרים שבעלייה מכובד הכלים ומכבידים על המת בכהאי גוונא הוי נושא ונישא על גבי המת ואינו מאהיל, וטהור

ואדם בזמן שהוא מסיט

בין נושא את המת, בין נישא על גבי מת, טמא אע"פ שאינו נוגע בו. אבל אם אין המת זז ממקומו שאין כאן היסט, טהור

-------------------------------------

משנה ד

מקצת טמא על הטהור ומקצת טהור על הטמא חבורי טמא על הטהור וחבורי טהור על הטמא טמא רש"א מקצת טמא על הטהור טמא ומקצת טהור על הטמא טהור

ר' עובדיה מברטנורא

מקצת טמא על הטהור

אפילו אצבעו של זב על הטהור, או אצבעו של טהור על הזב, או חיבורי טמא, כגון שערו וצפרניו ושיניו, כל אלו נקראין חיבורי, אע"ג דליכא אלא מיעוט הטמא על הטהור או מיעוט הטהור על הטמא, נטמא הטהור, דלא בעינן שינשא רובו של זב אלא על המשכב ולא על האדם

ומקצת טהור על הטמא טהור

דבעינן שינשא רובו. ואין הלכה כר' שמעון