פרק ה
משנה א
הנוגע בזב או שהזב נוגע בו המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלים ומשקים וכלי שטף במגע אבל לא במשא כלל אמר רבי יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלים ומשקין להיות תחלה והידים להיות שניות ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס לאחר פרישתו ממטמאיו מטמא משקין להיות תחלה והאוכלין והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים
ר' עובדיה מברטנורא
הנוגע בזב וכלי שטף במגע
דכי היכי דאדם הנוגע בזב מטמא בגדים בשעת מגעו, כך מטמא כל כלים שנוגע בהן בשעת מגעו בזב, חוץ מאדם וכלי חרס, דתניא בתורת כהנים, מנין לעשות שאר כלים כבגדים, תלמוד לומר וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס, תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרס. ודוקא בשעת מגעו בזב. אבל פירש, לא, דכתיב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו ורחץ במים וטמא, בשעת מגעו מטמא בגדים. פירש, אינו מטמא בגדים
אבל לא במשא
אם בשעת מגעו בזב נשא בגדים ולא נגע בהן, טהורים
כל המטמא בגדים בשעת מגעו
כגון הנוגע בזב וזבה ויולדת, ובמעינותיהם, במשכבן, ובמושבן
מטמא אוכלים להיות תחלה - מפני שהוא נחשב כאב הטומאה בשעת מגעו, כיון דאמרה תורה שהוא מטמא בגדים
ואת הידים להיות שניות
אבל גופו של אדם, אינו מטמא, כדקתני סיפא שאינו מטמא אדם וכלי חרס
לאחר פרישתו ממטמאיו מטמא את המשקין להיות תחלה
ואע"פ שאינו אלא ראשון לטומאה, עושה המשקין תחלה, דאפילו שני לטומאה מטמא משקין להיות תחלה. לפי שהן עלולין לקבל טומאה ואינו צריכינן הכשר כמו האוכלים, גזרו בהן שיהיו לעולם תחלה, גזירה משום משקין הבאין מחמת שרץ שהם תחלה מן התורה
והאוכלים והידים להיות שניות
דכיון דפירש ממטמאיו, אינו אלא ראשון בעלמא
------------------------------------
משנה ב
ועוד כלל אחר אמרו כל הנישא על גב הזב טמא וכל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב והאדם כיצד אצבעו של זב תחת הנדבך הטהור מלמעלן מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא א' ופוסל א' הטמא מלמעלן והטהור מלמטן מטמא שנים ופוסל א' פירש מטמא א' ופוסל א' האוכלין והמשקין המשכב והמושב והמדף מלמעלן מטמאין שנים ופוסלין א' פרשו מטמאין אחד ופוסלין אחד והמשכב והמושב מלמטן מטמאין שנים ופוסלין אחד פרשו מטמאין שנים ופוסלין אחד האוכלין והמשקין והמדף מלמטן טהורין
ר' עובדיה מברטנורא
כל הנישא על גבי הזב
עליונו של זב ואפילו לא נגע בו הזב ואפילו יש דברים הרבה חוצצים בינו לבית הזב, הכל טמא, דכתיב והנוגע בכל אשר יהיה תחתיו, אילימא תחתיו דזב, היינו משכב, אלא בכל אשר יהיה הזב תחתיו, דהיינו עליונו של זב, ונוהג בכל דבר, אפילו במידי דאין רגילות להיות עליו, ולא הוו כעין תחתיו, דאין נוהג אלא במידי דחזי ליה
חוץ מן הראוי למשכב ולמושב
והוא הדין למרכב אבל שאינו ראוי, טהור, כגון אם כפה סאה שאינה עשויה לישיבה וישב עליה, יכול יהא טמא מושב, תלמוד לומר והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב, מה שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו
נדבך
שורת בנין החומה. כמו נדבכין די אבן גלל
הטהור מלמעלה
על הנדבך והמכביד על אצבעו של זב, דהשתא הוי נישא על גבי הזב ונחשב אב הטומאה
מטמא שנים ופוסל אחד
מטמא ראשון ושני, ופוסל שלישי בתרומה
פירש
שירד הטהור מן הנדבך, או שסילק הזב אצבעו מתחת הנדבך. מטמא הטהור אחד ופוסל אחד, לפי שאין הטהור אלא ראשון מכיון שפירש, דתו לא מטמא בגדים, ועושה שני ושלישי בתרומה
הטמא מלמעלה
על הנדבך, ואצבע הטהור תחת הנדבך, ומכביד הטמא עליו, הרי הזב נישא עליו, לפיכך מטמא שנים ופוסל אחד
והמדף
כל כלים שאינם משכב ומושב מדף קרי להו
מלמעלן
של נדבך, ואצבע הזב מלמטה, אינם אלא ראשון
מטמאין אחד ופוסלים אחד
ולאחר שפירשו נמי כך דינא
פירשו מטמאין שנים ופוסלים אחד
המשכב ומושב לעולם אב הטומאה אע"פ שפירשו
טהורים
כדאמרינן שכל שהזב נישא עליו, טהור, חוץ ממשכב ומושב והאדם