משנה ו

הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה טמאין ובמת הכל טהור חוץ מן האדם זה חומר בזב מבמת חומר במת מבזב שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין מה שאין המת מטמא חומר במת שהמת מטמא באהל ומטמא טומאת שבעה מה שאין הזב מטמא

ר' עובדיה מברטנורא

טמאים

בין כרע הזב, בין כרעו אוכלין ומשקין, נטמאו טומאת היסט

ובמת הכל טהור

בין מושב ומשכב, בין אוכלים ומשקין, בין כרע המת בין כרעו הם, דכל טומאות המסיטות טהורות, חוץ מהסיטו של זב. ואם כרעו הן, נמי טהורים, דכל שהמת נישא עליו כגון בכף מאזנים לבד מאוהל, טהור, חוץ מן האדם, דבזמן שמכריע את המת, טמא מפני שהסיטו, כדאמרינן בפרק בתרא דנדה אטו, מת מי לא נטמא במשא

מדף

לשון טומאה קלה, כדכתיב קול עלה נדף. ורמב"ם פירש, מדף מלשון ריחו נודף, שריח טומאת הזב הולכת למרחוק לטמא כל הכלים שעל גביו אע"פ שלא נגע בהם. אבל לא כטומאת הכלים שתחתיו, שכלים על גבי הזב, אע"פ שיש דברים חוצצים בינם לבין הזב, כולם טמאים טומאה קלה לטמא אוכלים ומשקין, אבל לא לטמא אדם וכלים. ואילו כלים שתחתיו אפילו הן מאה זה על גב זה, התחתון שבכולם טמא טומאה חמור לטמא אדם לטמא בגדים כמו העליון

מה שאין המת מטמא

דמתחתיו אפילו תהא טומאה בוקעת ויורדת, מכל מקום אין משכב ומושב שתחתיו מטמא אדם לטמא בגדים

ועל גביו מדף

נהי דמת נמי מטמא כלים שעל גביו טומאת מדף לטמא אוכלים ומשקין דטומאה בוקעת ועולה, מכל מקום אם היה המת בעלייה, והמשכבות והמושבות בבית עד שמי הקורה, והנסרים נכפפים מכובד המת ומכבידין על המשכבות, או המת בבית סמוך לשמי קורה, והמשכבות בעלייה ונכפפים הנסרים מכובד המשכבות ומכבידים על המת, כי האי גוונא בזב טמא מתחתיו לטמא אדם לטמא בגדים, ועל גביו לטמא אוכלים ומשקין, ובמת בין על גביו בין מתחתיו טהור

--------------------------------

משנה ז

היה יושב על גבי המטה וארבע טליות תחת ארבע רגלי המטה טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלש ר"ש מטהר היה רוכב על גבי בהמה וארבע טליות תחת ארבע רגלי בהמה טהורות מפני שהיא יכולה לעמוד על שלשה היתה טלית אחת תחת שני ידים תחת שני רגלים תחת יד ורגל טמאה ר' יוסי אומר הסוס מטמא ברגליו והחמור בידיו שמשענת הסוס על רגליו ומשענת החמור על ידיו ישב על קורת בית הבד כלים שבעקל טמאין על המכבש של כובס כלים שתחתיו טהורין ר' נחמיה מטמא

ר' עובדיה מברטנורא

שאינה יכולה

וכיון דזה אינו יכול וזה אינו יכול, כל חד וחד כוליה מעשה עביד ואיכא רובו של זב נישא עליו

ר' שמעון מטהר

דבעי שיעור זיבה לזה ושיעור זיבה לזה, כלומר רובו של זב מכביד על כל אחד ואחד. ואזדא לטעמיה דאמר לעיל בפרקין ביחידי טמא, ובמרובים טהור, שאין אחד נושא את רובו. ואין הלכה כר' שמעון

היה רכוב על גבי בהמה

בעומדת איירי, דאי במהלכת, כל שעה האחת נעקת ועומדת על שלש, וטמא מה שתחתיהן, שאינה יכולה לעמוד על שתים

שיכולה לעמוד על שלש

הלכך כל חד וחד הוי ליה רביעי ואינו אלא מסייע, ומסייע אין בו ממש. אבל טלית אחת תחת שתים, טמאה, שאינה יכולה לעמוד על שתים

ר' יוסי אומר

אארבע טליתות תחת ארבע רגלי בהמה קאי

הסוס מטמא ברגליו

אם זב רוכב עליו וטלית תחת אחת מרגליו של סוס, טמאה. אבל תחת ידיו, טהורה, שאין משענתו על ידיו. ואין הלכה כר' יוסי

כלים שבעקל טמאים

דמשענת הקורה על העקל. ועקל היא הכפיפה שעוצרים בה הזיתים והיא עשויה כמין קופה של מעשה שבכה, ואחר שעוצרים הזיתים ונשאר הגפת שהוא הפסולת של זיתים, מכניסין אותו באותו עקל, ונותנים על העקל קורה להכביד עליו

המכבש של כובס

לאחר שכבסו הבגדים, מקפלין אותן תחת המכבש לכבשן ולשמור קיפולן

כלים שתחתיו טהורים

שאין היושב בקצה האחד של מכבש מכביד על הכלים

ור' נחמיה מטמא

סבר אי אפשר שישב בקצה האחד של המכבש שלא יכביד על הכלים ואין הלכה כר' נחמיה