משנה ג
הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת רבי יוסי אומר יומו עכו"ם שראה קרי ונתגייר מיד הוא מיטמא בזיבה הרואה דם והמקשה מעת לעת והמכה את עבדו יום יומים מעת לעת כלב שאכל בשר המת שלשה ימים מעת לעת הרי הוא כברייתו
ר' עובדיה מברטנורא
אינו מיטמא בזיבה מעת לעת
דהאי זיבות מחמת חולשא דקרי הוא. ובראיה שניה איירי, דראשונה מטמאה באונס. וכשם שתולין לקרי מעת לעת, כך למראה ולהרהור תולין מעת לעת. אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער, ואמרינן דמחמת הצער הוי הזיבה ולא מבשרו
רבי יוסי אומר יומו
אין תולין אלא אותו היום שראה קרי בלבד, ולע מעת לעת. ואין הלכה כר' יוסי
מיד מיטמא בזיבה
דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. ואע"פ שראה זיבות כשהוא נכרי, מיטמא בזיבה בהך שניה שרואה בתוך מעת לעת של קרי, דנעשית לו כריאה ראשונה דמטמא באונס, ומצטרפת עם השניה שיראה אחר מעת לעת של קרי. דראיית זיבה של נכרי כמאן דליתא, דאין הנכרים מיטמאין בזיבה
הרואה דם
מטמאה כל טהרות שנתעסקה בהן למפרע מעת לעת, כדפרישנא בריש נדה. ואיידי דאיירי במעת לעת, קחשיב כל הני ששיעורן במעת לעת
וכן המקשה
בימי זיבה. דאמרינן כי תזוב זוב דמה, מחמת עצמה ולא מחמת ולד. ואם שפתה מן החבלין מעת לעת וילדה, לא תלינן דם קושי בדם לידה
המכה את עבדו
האמור בתורה אך אם יום או יומים יעמוד, ודרשינן יום שהוא כיומים, זהו מעת לעת
כלב שאכל בשר המת
דקיימא לן דאין מתעכל במעיו עד לאחר שלשה ימים מעת לעת, דהכי תנן במסכת אהלות פרק י"א, וכמה תשהה במעיו, שלשה ימים מעת לעת
והוא שיהא כברייתו
שלא נשתנה. ועוד איכא טובא ששיעורן מעת לעת ולא חשיב, ותנא ושיירי
-----------------------------------
משנה ד
הזב מטמא את המשכב בה' דרכים לטמא אדם לטמא בגדים עומד יושב שוכב נתלה ונשען והמשכב מטמא את האדם בשבעה דרכים לטמא בגדים עומד יושב שוכב נתלה ונשען במגע ובמשא
ר' עובדיה מברטנורא
מטמא את המשכב
והוא הדין למושב
עומד יושב שוכב
דכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא, וכתיב והיושב על הכלי אשר היא יושבת עליו, אין לי מנין. תלמוד לומר יטמא יטמא, ריבה. וכולן נקראין מדרס
והמשכב מטמא את האדם וכו' עומד יושב שוכב נתלה
שהטהור בכף מאזנים והמשכב הטמא בכף שניה, וכרע המשכב הטמא, ונתלה הטהור. ונתלה דרישא, כגון שהזב בכף מאזנים, ומושבות בכף שניה וכרעו הן, טמאין, דהשתא הזב נתלה וכאילו הוא יושב עליהן
לטמא בגדים
הוא הדין כל כלים שנוגע בהן עד שלא פירש, חוץ מאדם וכלי חרס
במגע ובמשא
אם נגע במשכב הטמא, או שנשאו