פרק ב
משנה א
הכל מיטמאין בזיבה אף הגרים אף העבדים בין משוחררין בין שאינן משוחררין חרש שוטה וקטן סריס אדם סריס חמה טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה מטמאין בדם כאשה ובלובן כאיש וטומאתן בספק
ר' עובדיה מברטנורא
הכל מיטמאים בזיבה
הכל, לאתויי תינוק בן יומו שהוא מיטמא בזיבה
אף הגריס
דכתיב בפרשת זב דבר אל בני ישראל, אין לי אלא בני ישראל, מנין לרבות גריס ועבדים, תלמוד לומר ואמרת אליהם איש, לרבות את הגריס ואת העבדים. מנין לרבות את הקטנים, תלמוד לומר איש איש
ומיטמאין בדם כאשה
שאין האשה מיטמאה בלובן אלא באודם, דדם כתיב בה שהוא אדום
ובלובן כאיש
דזובו כתיב גבי איש והוא דומה למי בצק של שעורים
וטומאתן בספק
אם ראו לובן, שמא הן אשה, ולובן טהור בה. ואם ראו אודם, שמא הן איש, ואודם טהור גביה. אבל אם ראה לובן ואודם כאחד, טומאתן ודאי ממה נפשך, ושורפין עליהם את התרומה, אבל אין חייבים עליהם על ביאת מקדש, דגבי שילוח טמאים כתיב מזכר עד נקבה תשלחו, זכר ודאי, נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס
--------------------------------------
משנה ב
בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל במשתה ובמשא בקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר רבי יהודה אומר אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה אפילו ראה בגדי צבע האשה ר"ע אומר אפי' אכל כל מאכל בין רע בין יפה ושתה כל משקה אמרו לו אין כאן זבין מעתה אמר להם אין אחריות זבים עליכם משנזקק לזיבה אין בודקין אותו אונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים שרגלים לדבר ראה ראיה ראשונה בודקין אותו בשניה בודקין אותו בשלישית אין בודקין אותו ר"א אומר אף בשלישית בודקין אותו מפני הקרבן
ר' עובדיה מברטנורא
בשבעה דרכים בודקין בודקין את הזב
משום דאינו מטמא מחמת אונס, דכתיב זב מבשרו, ולא מחמת אונסו
עד שלא נזקק לטומאה
דהיינו כשרואה ראיה שניה שבה הוא נעשה זב לטמא משכב ומושב ולהצריכו לספור שבעה נקיים. אבל ראיה ראשונה, מטמאה באונס טומאת ערב, כדין בעל קר, ומצטרפת עם השניה ואפילו שהיתה באונס
במאכל
אם אכל אכילה גסה או אכל דברים המביאין לידי זיבה, ואפילו כל שהן, כגון בשר שמן, חלב, וגבינה, ביצים, ויין ישן, וגריסין של פול, ושחלין
ובמשתה
בריבוי שתיה
במשא
כבד שנשא
במראה
ראה אשה, אפילו לא הרהר
ובהרהור
אע"פ שלא ראה. אי אירע לו אחד מאלו השבעה קודם שראה ראיה שניה, אינו נעשה זב מחמת אותה ראיה, והטפה אינה מטמאה במשא כשאר טפה של זוב
אין אחריות זבין עליכם
ואם לא יהיו זבים לעולם, מה אתם חוששים, הלא לא קבלתם אחריות של זבים עליכם. ואין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' עקיבא
משנזקק לטומאה
לאחר שראה ראיה שניה שלא באונס, שהרי מכאן ואילך הוא עושה משכב ומושב
אין בודקין אותו
ואף אם ראה ראיה שלישית באונס, נעשה זב לקרבן. וכן אם ראה ראיה של זוב בשבעה ימים נקיים שהוא מונה, סתר הכל ואפילו היתה אותה ראיה באונס
ספיקו ושכבת זרעו טמאין
ספיקו מחמת שכבת זרעו, כגון אם ראה שכבת זרע תחילה, וטפה זיב הבאה אחר כך אינה מטמאה, שהרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת. ועד שלא נזקק לטומאה, הקרי מטהר את הזיבה, משום דהוי אונס. ולאחר שנזקק לטומאה, אין הקרי מטהר את הזיבה, שאין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה
שרגלים לדבר
שאין אותה ראיה מחמת אונס, כיון שכבר נעשה זב
ראה ראיה ראשונה בודקין אותו
היינו דוקא לקרבן. דאי מחמת אונס ראה, אינה מצטרפת עם השלישית לקרבן. אבל מצטרפת עם השניה לטומאה. דאם ראיה שניה שלא באונס, אע"פ שהיתה ראשונה באונס, עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים, דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אנסו, בשניה כתיב אבל ראשונה אתקש לשכבת זרע, דכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע, מה שכבת זרע מטמאה באונס, אף ראיה ראשונה של זוב מטמאה באונס
בשניה בודקין אותו
לטומאה ולקרבן
בשלישית אין בודקין אותו
לא לטומאה ולא לקרבן
ר' אליעזר אומר
כו' ואין הלכה כר' אליעזר