מסכת זבים

פרק א

משנה א

הרואה ראיה אחת של זוב בש"א כשומרת יום כנגד יום וב"ה אומרים כבעל קרי ראה אחת ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים או א' מרובה כשתים בית שמאי אומרים זב גמור ובה"א אומרים מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן אמר רבי אליעזר בן יהודה מודים ב"ש בזה שאינו זב גמור ועל מה נחלקו על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת בית שמאי אומרים זב גמור וב"ה אומרים מטמא משכב ומושב וצריך ביאת מים חיים ופטור מן הקרבן

ר' עובדיה מברטנורא

הרואה ראיה אחת של זוב

זוב בא מבשר המת ודומה ללובן ביצה המוזרת. ושכבת זרע בא מבשר שאינו מת וקשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת

בית שמאי אומרים כשומרת יום

דאע"פ שאינה זבה גמורה עד שלש ראיות. מכל מקום בראיה אחת עושה משכב ומושב. כמו כן זב, אע"פ שאינו נעשה זב גמור עד שלש ראיות, מכל מקום בראיה אחת עושה משכב ומושב

ובית הלל אומרים כבעל קרי

ואינו עושה משכב ומושב, ואין הראיה מטמאה במשא, אלא במגע

ראה אחת ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים

דכי ראה שתי ראיות ביום אחד או בשני ימים רצופים, צריך למנות שבעה נקיים, ופטור מן הקרבן. ואם ראה שלש ראיות ביום אחד או בשלשה ימים רצופים, צריך למנות שבעה נקיים וחייב בקרבן. דתניא, מנה הכתוב שתים וקראו טמא, דכתיב זב מבשרו זובו טמא הוא. שלש וקראו טמא, וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא, הא כיצד, שתים לטומאה ושלש לקרבן. אבל הזבה אם ראתה ראיות רבות ביום אחד או בשני ימים בלא עת נדתה, שומרת יום אחד בנקיות וטהורה לערב. ואם ראתה שלש ראיות בשלשה ימים רצופים, צריכה למנות שבעה נקיים וחייבת בקרבן. דגבי זבה כתיב ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה, ימים שנים, רבים שלשה, תלה הכתוב הזב בראיות, והזבה בימים. והשתא קאמר שאם ראה הזב שלש ראיות אלא שהפסיק יום אחד בין ראיה ראשונה לשתים האחרונות

בית שמאי אומרים זב גמור

וחייב בקרבן כבעל שלש ראיות

ובית הלל אומרים

ביטל היום הטהור אם הראיה הראשונה, ואין כאן אלא שתי ראיות האחרונות, ופטור מן הקרבן

מודים בית שמאי בזה שאינו זב גמור

דביטל היום הטהור שהפסיק, את הראיה הראשונה, כדאמרן

על מה נחלקו על הרואה שתים וכו' בית שמאי אומרים זב גמור

דהואיל ונזקק לספירת שבעה כשראה שתים בתחילה, ביטלה ראיה את יום הטהור, ויש בידו שלש ראיות

--------------------------------------

משנה ב

הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו בית שמאי אומרים סותר שני ימים שלפניו ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו רבי ישמעאל אומר הרואה בשני סותר את שלפניו רבי עקיבא אומר אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי שבית שמאי אומרים סתר שני ימים שלפניו ובית הלל אומרים לא סתר אלא יומו ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו בראה קרי אבל אם ראה זוב אפילו יום שביעי סתר את שלפניו

ר' עובדיה מברטנורא

ביום השלישי לספירת זובו

כגון בעל שתי ראיות שצריך לספור שבעה נקיים, ומנה ראשון ושני, ובשלישי ראה קר, סתר שני ימים שלפניו, וחוזר ומונה שבעה כבתחלה

לא סתר אלא יומו

ומונה חמשה להשלים שבעה דשנים הראשונים עלו לו

הרואה בשני

שמנה אחד, ובשני ראה קרי, סתר את שלפניו אפילו לבית הלל. ור' עקיבא סבר דבהא נמי פליגי. ואין הלכה כר' ישמעאל

ומודים בית שמאי ברואה קרי ברביעי שלא סתר אלא יומו

ושלפניו עלו לו. דדוקא כשלא נפסק הזיבות בשלשה ימים טהורים כמספר הימים שעושה זב גמור, הוא דאמרי בית שמאי דשכבת זרע סותרת, אבל לאחר שעברו שלשה ימים טהורים, מודים בית שמאי שאין קרי סותר אלא יומו. והאי דקרי סותר בזב, נפקא לן מקרא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע, מה זוב סותר, אף שכבת זרע סותר. אי מה זוב סותר את הכל אף שכבת זרע תסתור את הכל, תלמוד לומר לטמאה בה, אין לה אלא יום אחד אבל אם ראה זוב, אפילו יום שביעי, סותר את שלפניו, דכתיב שבעת ימים לטהרתו עד שיהיו כל שבעת הימים טהורים מן הזיבות