משנה ז
ומודים שהיא אוכלת במעשר וקוצה לה חלה ומקפת וקוראה לה שם ואם נפל מרוקה ומדם טהרה על ככר של תרומה שהוא טהור בש"א צריכה טבילה באחרונה ובה"א אינה צריכה טבילה באחרונה
ר' עובדיה מברטנורא
ומודים שאוכלת במעשר
כדין טבול יום, דטבל ועלה אוכל במעשר
וקוצה לה חלה
ואינה קוראה לה שם ומניחה בכלי. ואע"פ שהיא נוגעת בחולין הטבולין לחלה, לאו כחלה דמי, ואין שני פוסל בהן
ומקפת
מקרבת הכלי שהניחה בו החלה אצל העיסה. לפי שמצוה לתרום מן המוקף, מן הקרוב לדבר שהוא תורם עליו
ואם נפל מרוקה ומדם טהרה
דהוו להו משקין היוצאין מן הטבול יום, וטהורין הן
צריכה טבילה באחרונה
ליל שמונים צריכה טבילה לאכול בתרומה אם כהנת היא. ואם ישראלית היא, צריכה טבילה לביאת מקדש, מפני שטבולת יום ארוך היא והסיחה דעתה מן התרומה ומן המקדש
אינה צריכה טבילה באחרונה
וסומכת על הטבילה של סוף שבועים. ודוקא לתרומה ולביאת מקדש, אבל לאכילת קדשים, מודו בית הלל שהיא צריכה טבילה אחרת לסוף שמונים, דקיימא לן האונן ומחוסר כפורים צריכים טבילה לקודש, הלכך לאחר שהביאה כפרתה טובלת לקדשים
----------------------------------------
משנה ח
הרואה יום אחד עשר וטבלה לערב ושמשה בש"א מטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן בה"א פטורין מן הקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה את ביתה ואח"כ ראתה בש"א מטמאין משכב ומושב ופטורים מן הקרבן ובה"א הרי זה גרגרן ומודים ברואה בתוך י"א יום וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה ומגען ובעילתן תלוים
נשלמה מסכת נדה
ר' עובדיה מברטנורא
הרואה יום אחד עשר
שהוא סוף ימי זיבה, ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה. שאם ראתה יום שנים עשר ושלשה עשר, אינה זבה גדולה בשביל כן, לפי שהן תחילת ימי נדה ואינן מצטרפין עם ימי זיבה
בית שמאי אומרים מטמאין משכב ומושב
ואפילו הבועל מטמא משכב ומושב לטמא אוכלין ומשקין, מפני שהוא כבא על שומרת יום כנגד יום, דסברי בית שמאי יום אחד עשר בעי שימור. ובית הלל פוטרים מן הקרבן, דסברי, יום אחד עשר הואיל ואין יום שלאחריו מצטרף עמו לזיבה לא בעי שימור. מיהו לענין טומאה מודו דבועלה מטמא מדרבנן, גזירה יום אחד עשר אטו תוך אחד עשר דמטמא בועלה מדאורייתא, אבל לענין קרבן, להביא חולין לעזרה, לא
טבלה ביום שלאחריו
דעבדה שימור קצת. ושמור מעליא הוא, אלא שתוך אחד עשר יום אסור לעשות כן, שלא תבוא לידי ספק, שמא תראה לאחר תשמיש ומצטרפין הימים לזיבה
מטמאין משכב ומושב
מדרבנן מטמא אפילו בועלה משכב ומושב, גזירה אטו תוך אחד עשר
ופטורין מן הקרבן
דהא עבדה שימור. ואע"פ שחזרה וראתה, אין מצטרפין לזיבה, שהרי תחילת נדה היא
גרגרן
ממהר לחטוא. שמא ירגיל בכך תוך אחד עשר. אבל לענין טומאה, טהור
וחייבין בקרבן
אפילו לא תראה למחר, דהא בעיא שימור וזאת לא שמרה כלל, ונמצא שבעל זבה קטנה
טבלה יום שלאחריו
דעבדה קצת שימור, ושימשה
הרי זו תרבות רעה
שמא תראה אחרי כן ותצטרף לשלפניו ואין טבילתה טבילה
ומגען
לענין טומאה וטהרה
ובעילתן
לענין קרבן
תלוין
שאם תראה, מגען מגע זבה וחייבין קרבן בבעילתן. ואם לא תראה, מגען טהור ופטורין מן הקרבן על בעילתן