משנה ה
נאמנים לומר קברנו שם את הנפלים או לא קברנו נאמנים לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה נאמנים על ציון קברות ואין נאמנין לא על הסככות ולא על הפרעות ולא על הבית הפרס זה הכלל דבר שחשודין בו אין נאמנים עליו
ר' עובדיה מברטנורא
נאמנים לומר קברנו
דטומאת מת מידי דאורייתא היא. וכגון שכהן כותי עומד שם ותרומה בידו ואוכלה, דליכא למיחש שמא תרומה טמאה היא. ובלאו הכי אין נאמנין, דלית להו לפני עור לא תתן מכשול, ולא אכפת להם אם אנו חוטאין על פיהם
אם בכרה
והוא שראינוהו עובד וגוזז בה. דאי לאו דידע דלאו בכור הוה, לא עבר אדאורייתא, דכתיב לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך
נאמנים על ציון קברות
לציין מקום הקבר. וסומכין עליהן ואע"ג דמדרבנן הוא, כיון דכתיבא, זהירין. דכתיב (יחזקאל ל"ט) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון
לא על הסככות
אילן המיסך על הארץ וענפיו מובדלים וידוע ודאי שיש קבר תחת אחת האהלות ואין ידוע איזה הוא, ובא כותי והעיד על אחד שזה טהור, אינו נאמן, לפי שאינו חש על הספק
ולא על הפרעות
אבנים גדולות בולטות מן הגדר וקבר תחת אחת מהן ואין אנו יודעים תחת איזו מהן, ובא כותי והעיד על מקצתן שהן טהורות
אינו נאמן
משום דלספיקא לא חייש
בית הפרס
שדה שנחרש בה קבר. וכל מאה אמה של סביבות הקבר אוקמינהו רבנן בחזקת טומאה, שמא גלגלה המחרישה והוליכה עצם כשעורה מן המת. ופרס, לשון דבר פרוס ושבור, שעצמות של מת נפרסו שם. ומפי אחרים שמעתי, על שם שפרסות בני אדם נמנעים ללכת שם מפני הטומאה
זה הכלל
לאתויי תחומים ויין נסך. שאין כותי נאמן לומר עד כאן תחום שבת, דתחומין דרבנן וכותים לא סבירא להו. וכן אין נאמנים על יין נסך, לפי שאין נזהרים ממגע נכרי. וכל הדברים הללו לא נאמרו אלא בדורות הראשונים, אבל בזמן הזה הן כנכרים לכל דבריהם
---------------------------------------
פרק ח
משנה א
הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה ושלא כנגד בית התורפה טהורה על עקבה ועל ראש גודלה טמאה על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה מבחוץ טהורה ועל הצדדין מכאן ומכאן טהורה ראתה על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה מן החגור ולמעלה טהורה ראתה על בית יד של חלוק אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואם לאו טהורה היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שנמצא בו כתם טמאה מפני שהוא חוזר וכן בפליום
ר' עובדיה מברטנורא
הרואה כתם. כנגד בית התורפה
בית הערוה
טמאה
דאיכא למימר דם מאותו מקום נפל
על עקבה
זמנין דמתרמי ונגע באותו מקום
ועל ראש גודלה
דבהדי דפסעה מתרמי גודל שברגלה להיות תחת אותו מקום ודם נוטף עליו
על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה
כשאדם עומד ומחבר רגליו ושוקיו זו בזו, כל מה שמחובר מהם זו עם זו קרוי לפנים
מבחוץ
מכאן ומכאן
ועל הצדדין
אחורי השוק כל גובהן כנגד העקב, ולפניו כל גובהן כנגד הרגל, קרויים צדדים
מן החגור ולמטה
כנגד בית התורפה הוא
אם מגיע כנגד בית התורפה
כגון שנמצא בראש בית ידה סמוך ליד, שפעמים שפושטתן מזרוע ונופל כנגד מטה
ואם לאו
שלא כנגד בית התורפה, כגון שנמצא סמוך לכתפות
שהוא חוזר
פעמים שראש החלוק נהפך כנגד פניה של מטה
וכן בפוליון
מטפחת שהיא מתכסה בו