Machshirin 2:9-10 - Mishna Yomit

משנה ט

מצא בה בשר הולכין אחר רוב הטבחים אם היתה מבושל הולכים אחר רוב אוכלי בשר מבושל

ר' עובדיה מברטנורא מסכת

הולכין אחר רוב טבחין

אם רוב טבחי ישראל, הבשר מותר. דאין הלכה כרב דאמר בשר שנתעלם מן העין אסור. ורב מוקי מתניתין בעומד ורואה משעה שנשחט עד שנפלה, אבל לא ידע מי השוחט

-------------------------------------

משנה י

המוצא פירו' בדרך אם רוב מכניסין לבתיהן פטור ולמכור בשוק חייב מחצה למחצה דמאי אוצר שישראל ועכו"ם מטילין לתוכו אם רוב עכו"ם ודאי ואם רוב ישראל דמאי מחצה למחצה ודאי דברי ר"מ וחכמים אומרים אפי' כולם עכו"ם וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי

ר' עובדיה מברטנורא מסכת

אם רוב מכניסין לבתיהן פטור

מלעשר

למכור בשוק חייב

שרוב מביאין למכור בשוק מן הבית מביאין אותו, וכבר נתחייב. פירוש אחר, אם רוב מכניסין לבתיהן, פטור, לפי שרגילין לעשר קודם שיכניסו לבית כדי שיוכלו לאכול מהן. דלאחר שהכניסום לבית, מיד הוקבעו למעשר. הלכך מה שנופל מהם בדרך פטור מן המעשר, לפי שהוא בחזקת מעושר. אבל כשמכניסין למכור, דרכו להכניסן טבל, לפי שיכול לאכול מהן עראי, הלכך הנופל מהן אינו בחזקת מעושר

אם רוב נכרים ודאי

ר' מאיר לטעמיה, דסבירא ליה אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר, ופירות שגדלו בקרקעות של נכרי חייבין במעשר, והנכרי פשיטא דלא עישר, הלכך ודאי טבל הן

ואם רוב ישראל דמאי

כדין פירות הנמצאים ביד עם הארץ, שצריך להפריש מהן תרומת מעשר ומעשר שני

וחכמים אומרים וכו

חכמים סבירא להו יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואם לא היה ישראל מטיל לתוכו, היה הכל פטור מן המעשר. אבל בשיש אפילו ישראל אחד שמטיל לתוכו, הכל דמאי, בשביל פירותיו של אותו ישראל, שהן חייבין. והלכה כחכמים

Machshirin2: 9

מָצָא בָהּ בָּשָׂר — הוֹלְכִין אַחַר רֹב הַטַּבָּחִים. אִם הָיְתָה מְבֻשָּׁל — הוֹלְכִין אַחַר רֹב אוֹכְלֵי בָשָׂר מְבֻשָּׁל.

[If one] found in [that city] meat, we rule [on the meat] based on [the identity of] the majority of butchers. If [the meat] was cooked, we rule on it based on [the identity of] the majority of those who eat cooked meat.

Machshirin2: 10

הַמּוֹצֵא פֵּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, אִם רֹב מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן — פָּטוּר, וְלִמְכּוֹר בַּשּׁוּק — חַיָּב. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה — דְּמַאי. אוֹצָר שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנַכְרִים מַטִּילִין לְתוֹכוֹ, אִם רֹב נָכְרִים — וַדַּאי. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל — דְּמַאי. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה — וַדַּאי; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ כֻּלָּם גּוֹיִם, וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד מַטִּיל לְתוֹכוֹ — דְּמַאי.

[Regarding] one who finds produce on the road, if the majority [of people] bring their produce into their houses, [it is] ex-empt [from tithes]. But [if the majority take it] to sell in the market, [it is] obligated [in tithes]. [If] half [bring it to their hous-es] and half [take it to the market], [it is] demai. [Regarding] a storeroom into which Jews and non-Jews place [pro-duce], if the majority [is from] non-Jews, it is definite [tevel]. And if the majority [is from] Jews, it is demai. [If] half [is from non-Jews] and half [from Jews], [it is] definite [tevel]; [these are] the words of R’ Meir. But the Sages say: Even if they are all non-Jews, and a single Jew places [produce] in [the storehouse], [it is] demai.

Suggestions