Niddah 7:1-2 - Mishna Yomit

פרק ז

משנה א

דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין אבל הזוב והניע והרוק והשרץ והנבלה והשכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן מטמאין לחין ומטמאין יבשין וכמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת רבי יוסי אומר בשר המת יבש ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה טהור

ר' עובדיה מברטנורא

דם הנדה. מטמאין לחין

דכתיב והדוה בנדתה, מה שזב ממנה טמא כמותה, ובשעה שזב לח הוא

ומטמאים יבשים

דכתיב דם יהיה זובה, בהוייתו יהא, ואע"פ שנתיבש

ובשר המת

מטמא יבש. דכתיב או בעצם אדם, אדם דומיא דעצם, מה עצם יבש אף בשר יבש

והניע

רוק רך שיוצא ע"י נענוע. ואני שמעתי, ליחה היורדת מן החוטם. וממעינות הזב הן והוו אב הטומאה

והשרץ

דכתיב הנוגע בהם במותם, כעין מותם, דהיינו כשהם לחים כמו שהיו בעת מותם. אבל כל זמן שהשדרה קיימת והעצמות מחוברות בשדרה, הואיל וצורתו ניכרת, כלח היא נחשב

והנבלה

דכתיב כי ימות, כעין מיתה

והשכבת זרע

שצריך שיהא ראוי להזריע

מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין

הזוב מטמא לח ולא יבש, דכתיב רר בשרו את זובו, כעין ריר שהוא לח. כמו ויורד רירו על זקנו

והניע והרוק

דכתיב וכי ירוק, ובעת שירוק לח הוא

וכמה היא שרייתן

דנימא אי הדרא בכי האי שיעורא לחין הן

בפורשים מעת לעת

אבל אי צריכי טפי מים חמים, או יותר מזמן מעת לעת, יבשין הן

ר' יוסי אומר בשר המת יבש

טהור מלטמא בכזית. אבל מטמא טומאת רקב כמלא תרווד. ואין הלכה כר' יוסי

------------------------------------

משנה ב

השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ או עד שעת כבוד וכן כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את החלוק הזה ולא היה בו כתם או עד שעת הכבוס ומטמא בין לח בין יבש ר' שמעון אומר היבש מטמא למפרע והלח אינו מטמא אלא עד שעה שהוא יכול לחזור ולהיות לח

ר' עובדיה מברטנורא

מטמא למפרע

כל טהרות שנמצאו במבוי. דמבוי רשות היחיד הוא לענין טומאה, וספיקו טמא

או עד שעת כיבוד

מפני שחזקת בני ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כיבודיהן, ואם היה שם שרץ היה רואה אותו

וכן כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע

כל טהרות שעשתה האשה מיום כבוס. אבל אותן של קודם כבוס, לא, מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת כיבוסיהן

היבש מטמא למפרע

עד שעת כיבוד. דאיכא למימר לאחר כיבוד מיד נפל

אבל הלח אינו מטמא למפרע

אלא עד שעה שנוכל לומר אם נפל באותו יום עדיין יכול להיות עכשיו לח. אבל עד שעת הכיבוד לזמן מרובה, לא, דהא לח הוא, ואי מההיא שעתה נפל, הוה מתעביד יבש. ודוקא בשרץ הוא דפליג ר' שמעון בין לח ליבש. אבל בכתם, אפילו לח מטמא למפרע עד שעת כיבוס, דאימר יבש היה ומיא הוא דנפל עליה. אבל בשרץ ליכא למימר הכי, דאי איתא דמים נפול עליה, אמרטוטי אמרטוט. ואין הלכה כר' שמעון

Nidah7: 1

דַּם הַנִּדָּה וּבְשַׂר הַמֵּת — מְטַמְּאִין לַחִין וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. אֲבָל הַזּוֹב, וְהַנִּיעַ, וְהָרֹק, וְהַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה, וְהַשִּׁכְבַת זֶרַע — מְטַמְּאִין לַחִין וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. וְאִם יְכוֹלִין לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזוֹר לִכְמוֹת שֶׁהֵן — מְטַמְּאִין לַחִין וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. וְכַמָּה הִיא שְׁרִיָּתָן? בַּפּוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּשַׂר הַמֵּת יָבֵשׁ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזוֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה — טָהוֹר.

The blood of a niddah and the flesh of a corpse convey tumah [when they are] moist and they convey tumah [when they are] dry. But a zivah emission, the phlegm [of a zav], the saliva [of a zav], a sheretz, an [animal] carcass, and semen convey tu-mah [when they are] moist, but they do not convey tumah [when they are] dry. But if they can be soaked [in water] and re-vert back to the way they were, they convey tumah [when they are] wet and they convey tumah [when they are] dry. And [for] how long [must] they be soaked? In warm water for twenty-four hours. R’ Yose says: [Regarding] dry flesh of a corpse that cannot be soaked and revert back to what it was, [it is] tahor.

Nidah7: 2

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר: «בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ», אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּד. וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶּחָלוּק — מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר: «בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה בּוֹ כֶּתֶם», אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס. וּמְטַמֵּא בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַיָּבֵשׁ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, וְהַלַּח אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַחֲזוֹר וְלִהְיוֹת לַח.

[Regarding] a sheretz that was found in an alley, it renders [tohoros] tamei retroactively, until one [can] say, “I checked this alley and there was no sheretz in it,” or until the time the alley was [last] swept. And similarly [with regard to] a bloodstain that was found on a tunic, it conveys tumah retroactively, until [the time about which] one can say, “I checked this tunic and it did not have a bloodstain on it,” or until the time it was [last] laundered. And it conveys tumah whether [it is] wet or dry. R’ Shimon says: One that is dry conveys tumah retroactively, but one that is wet conveys tumah [retroactively] only until the time that it could revert back to being wet.

Suggestions