משנה ג
כל המיטמא מדרס מיטמא טמא מת ויש מיטמא טמא מת ואינו מיטמא מדרס
ר' עובדיה מברטנורא
כל המיטמא במדרס
הזב, כל כלי הראוי להיות אב הטומאה במדרס הזב, כגון כלי המיוחד למשכב ומושב, ראוי להיות אב הטומאה אם נגע במת או נטמא באוהל המת. ויש שהוא כלי גמור לקבל כל טומאות ונעשה אב הטומאה על ידי מת ואינו נעשה אב הטומאה ע"י הזב במדרס, כגון אם כפה הזב סאה וישב עליה, או תרקב וישב עליה, אין אותו כלי טמא מדרס להיות נעשה אב הטומאה, אלא ראשון לטומאה במגעו של זב, דכתיב אשר ישב עליו הזב, מי שמיוחד לישיבה, יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. אבל אם נגע במת, נעשה אב הטומאה, שאין אומרים בטמא מת עמוד ונעשה מלאכתנו
-----------------------------------------
משנה ד
כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות ויש שראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי לדון דיני נפשות כל הכשר לדון כשר להעיד ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון
ר' עובדיה מברטנורא
כל הראוי לדון דיני נפשות
כל שכן שראוי לדון דיני ממונות
ויש שראוי לדון דיני ממונות
כגון ממזר, דכשר לדיני ממונות ופסול לדיני נפשות
ויש שכשר להעיד ואינו כשר לדון
כגון סומא באחת מעיניו. ומתניתין ר' מאיר היא דדריש קרא דכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, מקיש ריב לנגע, מה נגע שלא בסומא דכתיב לכל מראה עיני הכהן, אף ריב שלא בסומא. ואין הלכה כהאי סתמא, דחכמים פליגי עליה דר' מאיר ואמרי דכי היכי דאשכחן דגמר דין כשר בלילה אע"פ שאין רואים נגעים בלילה, הכי נמי סומא באחת מעיניו כשר לדון אע"פ שאינו כשר לראות נגעים