משנה ו
בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין בת שתים עשרה שנה ויום אחד נדריה קיימין ובודקין כל שתים עשרה בן שתים עשרה שנה ויום אחד נדריו נבדקים בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימין ובודקין כל שלש עשרה קודם לזמן הזה אף על פי שאמרו יודעין אנו לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו אין נדריהם נדר ואין הקדשן הקדש לאחר הזמן הזה אף על פי שאמרו אין אנו יודעין לשם מי נדרנו לשם מי הקדשנו נדרן נדר והקדשן הקדש
ר' עובדיה מברטנורא
נדריה נבדקים
אם ידעה לשם מי נדרה ולשם מי הקדישה, נדרה נדר
נדריה קיימין
והוא שהביאה שתי שערות. וכן בן שלש עשרה שנה ויום אחד נדריו קיימים, דוקא כשהביא שתי שערות
ובודקין כל שתים עשרה
דמהו דתימא הואיל ואמר מר שלשים יום בשנה חשובים שנה, היכא דבדקנה שלשים יום קמאי דשתים עשרה ולא ידעה לפרש לשם מי נדרה, תו לא נבדוק ולחזקה כקטנה, קמשמע לן
קודם לזמן הזה
קודם ראש השנה של שתים עשרה לתינוקת ושל שלש עשרה לתינוק
אין נדריהן נדר
דקטנים הן
------------------------------
משנה ז
משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל פגה עודה תנוקת בוחל אלו ימי נעוריה בזו ובזו אביה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה צמל כיון שבגרה שוב אין לאביה רשות בה
ר' עובדיה מברטנורא
פגה
סמדר. כמו התאנה חנטה פגיה כך התינוקת שאין לה סימן לא בדדין ולא בשערות
בוחל
הפרי הקרוב להתבשל. ולשון חכמים הוא, התאנים משיבחילו חייבים במעשר. כך כשיש לה סימן דדין קצת, בידוע שהביאה שתי שערות ונערה היא
צמל
לשון נוטריקון יצתה מלאה. שיש לה סימן מובהק בדדיה והיא בוגרת
בזו ובזו
אפילו כשהיא נערה, אביה זכאי בכל. דכתיב בנעוריה בית אביה, כל שבח נעוריה לאביה