משנה ז
כל אחד עשר יום בחזקת טהרה ישבה לה ולא בדקה שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה טהורה הגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טמאה ר' מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טהורה מפני שחרדה מסלקת את הדמים אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה
ר' עובדיה מברטנורא
כל אחד עשר יום
שאחר שבעת ימי נדה
בחזקת טהרה
ואינה צריכה לבדוק עצמה. דהלכה למשה מסיני שאין בין נדה לנדה פחות מאחד עשר יום
ישבה לה ולא בדקה
מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, בימי נדתה בעי בדיקה. ישבה ולא בדקה, שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה, טהורה
הגיעה שעת וסתה ולא דקה
אף על פי שבדקה אחר כך ומצאה טהורה, הואיל ולא בדקה בשעת וסתה, טמאה, דאורח בזמנו בא
במחבא
מחמת לסטים או חיל שבא לעיר. ואין הלכה כר' מאיר
אבל ימי הזב והזבה
שבעת ימים נקיים שצריכים לספור
ושומרת יום
כגון הרואה יום אחד או שני ימים בימי זיבתה, אינה סופרת אלא יום אחד בנקיות, וטובלת לערב וטהורה לבעלה
הרי אלו בחזקת טומאה
כיון שנפתח מעינה וראתה היום, אע"ג דתוך אחד עשר היא, הויא למחר בחזקת טומאה
-----------------------
פרק ה
משנה א
יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן ר' שמעון אומר הרי זה כילוד כל הנשים מטמאות בבית החיצון שנאמר דם יהיה זובה בבשרה אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאים עד שתצא טומאתן לחוץ
ר' עובדיה מברטנורא
יוצא דופן
אשה שפתחו מעיה ע"י סם והוציאו העובר לחוץ ונתרפאה
אין יושבין עליו ימי טומאה
שבעה לזכר ושבועים לנקבה
וימי טהרה
ואין לה דם טוהר
ואין חייבין עליו קרבן
של יולדת. דכתיב אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת
רבי שמעון אומר הרי זה כילוד
שנאמר ואם נקבה תלד, לרבות יוצא דופן. ואין הלכה כר' שמעון
כל הנשים מיטמאות
בנדה משיצא הדם מן המקור והגיע לבית החיצון, ואע"ג דהעמידוהו כותלי בית הרחם ולא פירש לחוץ. דכתיב דם יהיה זובה בבשרה, מלמד שמטמאה אע"פ שעדיין הוא בבשרה. ובית החיצון מקרי מקום שהאבר דש בו בשעת ביאה
אינן מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ
דכתיב בזב איש כי יהיה זב מבשרו, עד שתצא זובו מבשרו. ובבעל קרי כתיב אשר תצא ממנו שכבת זרע