Niddah 4:7-5:1 - Mishna Yomit

משנה ז

כל אחד עשר יום בחזקת טהרה ישבה לה ולא בדקה שגגה נאנסה הזידה ולא בדקה טהורה הגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טמאה ר' מאיר אומר אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה הרי זו טהורה מפני שחרדה מסלקת את הדמים אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה

ר' עובדיה מברטנורא

כל אחד עשר יום

שאחר שבעת ימי נדה

בחזקת טהרה

ואינה צריכה לבדוק עצמה. דהלכה למשה מסיני שאין בין נדה לנדה פחות מאחד עשר יום

ישבה לה ולא בדקה

מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, בימי נדתה בעי בדיקה. ישבה ולא בדקה, שגגה, נאנסה, הזידה ולא בדקה, טהורה

הגיעה שעת וסתה ולא דקה

אף על פי שבדקה אחר כך ומצאה טהורה, הואיל ולא בדקה בשעת וסתה, טמאה, דאורח בזמנו בא

במחבא

מחמת לסטים או חיל שבא לעיר. ואין הלכה כר' מאיר

אבל ימי הזב והזבה

שבעת ימים נקיים שצריכים לספור

ושומרת יום

כגון הרואה יום אחד או שני ימים בימי זיבתה, אינה סופרת אלא יום אחד בנקיות, וטובלת לערב וטהורה לבעלה

הרי אלו בחזקת טומאה

כיון שנפתח מעינה וראתה היום, אע"ג דתוך אחד עשר היא, הויא למחר בחזקת טומאה

-----------------------

פרק ה

משנה א

יוצא דופן אין יושבין עליו ימי טומאה וימי טהרה ואין חייבין עליו קרבן ר' שמעון אומר הרי זה כילוד כל הנשים מטמאות בבית החיצון שנאמר דם יהיה זובה בבשרה אבל הזב ובעל קרי אינן מטמאים עד שתצא טומאתן לחוץ

ר' עובדיה מברטנורא

יוצא דופן

אשה שפתחו מעיה ע"י סם והוציאו העובר לחוץ ונתרפאה

אין יושבין עליו ימי טומאה

שבעה לזכר ושבועים לנקבה

וימי טהרה

ואין לה דם טוהר

ואין חייבין עליו קרבן

של יולדת. דכתיב אשה כי תזריע וילדה, עד שתלד ממקום שמזרעת

רבי שמעון אומר הרי זה כילוד

שנאמר ואם נקבה תלד, לרבות יוצא דופן. ואין הלכה כר' שמעון

כל הנשים מיטמאות

בנדה משיצא הדם מן המקור והגיע לבית החיצון, ואע"ג דהעמידוהו כותלי בית הרחם ולא פירש לחוץ. דכתיב דם יהיה זובה בבשרה, מלמד שמטמאה אע"פ שעדיין הוא בבשרה. ובית החיצון מקרי מקום שהאבר דש בו בשעת ביאה

אינן מטמאין עד שתצא טומאתן לחוץ

דכתיב בזב איש כי יהיה זב מבשרו, עד שתצא זובו מבשרו. ובבעל קרי כתיב אשר תצא ממנו שכבת זרע

Nidah4: 7

כָּל אַחַד עָשָׂר יוֹם בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. יָשְׁבָה לָהּ וְלֹא בָדְקָה, שָׁגְגָה, נֶאֶנְסָה, הֵזִידָה וְלֹא בָדְקָה — טְהוֹרָה. הִגִּיעַ שְׁעַת וֶסְתָּהּ וְלֹא בָדְקָה — הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה בְמַחֲבֵא וְהִגִּיעַ שְׁעַת וֶסְתָּהּ, וְלֹא בָדְקָה — הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁחֲרָדָה מְסַלֶּקֶת אֶת הַדָּמִים. אֲבָל יְמֵי הַזָּב, וְהַזָּבָה, וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם — הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טֻמְאָה.

[Throughout] all [the] eleven days [of potential zivah] [a woman] is presumed to be tahor. If she sat and did not examine herself, [whether it was] inadvertently, by mishap or deliberately that she failed to examine herself, she is tahor. [If] the time for her fixed period arrived and she did not examine herself, she is tamei. R’ Meir says: If she was in a hiding place and the time for her fixed period arrived and she did not examine herself, she is tahor, because terror suspends the [discharge of] bloods. However, [during] the days of a zav, a zavah and one who is observing a day [free of discharge] against the day [on which she discharged blood], they are presumed to be tamei.

Nidah5: 1

יוֹצֵא דֹפֶן — אֵין יוֹשְׁבִין עָלָיו יְמֵי טוּמְאָה וִימֵי טָהֳרָה, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו קָרְבָּן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הֲרֵי זֶה כַּיָּלוּד. כָּל הַנָּשִׁים מִטַּמְּאוֹת בְּבַיִת הַחִיצוֹן, שֶׁנֶּאֶמַר: «דָם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ», אֲבָל הַזָּב וּבַעַל קֶרִי אֵינָן מִטַּמְּאִים עַד שֶׁתֵּצֵא טֻמְאָתָן לַחוּץ.

[Concerning a child] who emerges [from its mother] through the [abdominal] wall, [the mother] does not observe on its ac-count the days of tumah and the days of taharah, and is not liable on its account to an offering. [But] R’ Shimon says: This [child] is like a [naturally] born child. All women become contaminated [once their contaminating flow is] in the “outer room,” for it is stated: her discharge from her flesh being blood. But a zav and one who emitted semen do not become con-taminated until their tumah exits to the outside [of their bodies].

Suggestions