משנה ד
המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה שליא בבית הבית טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד רבי שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא
ר' עובדיה מברטנורא
סנדל
חתיכת בשר עשויה כדמות לשון של שור. ומפני שיש לה צורת סנדל קורין לה סנדל. והוא רגיל לבוא עם ולד. ויש מפרשים, סנדל, שנאוי ודל
שליא
כמין קרום שהולד מונח בתוכה. ותחילתה כחוט של ערב, וכשהיא הולכת ורווחת רחבה כתורמוס, וחלולה כחצוצרת. ואין שליא פחותה מטפח
הבית טמא
משום אוהל המת, דולד הוה בה ומת
נימוק הולד
ונעשה דם ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב, ואין הבית טמא. ואין הלכה כר' שמעון
--------------------------------
משנה ה
המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר תשב לזכר ולנקבה טומטום ונקבה אנדרוגינוס ונקבה תשב לנקבה בלבד יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי הוא כילוד יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו
ר' עובדיה מברטנורא
תשב לזכר ולנקבה
טמאה שבועים כנקבה, וימי טוהר שלה שלשים ושלשה יום בלבד כזכר
טומטום וזכר אנדרוגינוס וזכר
כגון שילדה תאומים, אחד טומטום או אנדרוגינוס, והאחד זכר ודאי
תשב לזכר ולנקבה
ולא אמרינן מדהאי זכר ודאי, האי נמי זכר
תשב לנקבה בלבד
דאפילו הוי טומטום זכר, בתר נקבות אזלינן, דכל ימי זכר בין לטומאה בין לטהרה מובלעים תוך של נקבה
מחותך
אברים אברים
מסורס
לשון הפוך הוא. כמו סרס המקרא ודרשהו
משיצא רובו הרי הוא כילוד
וראשו כרובו. הלכך משיצא ראשו של מחותך, אע"פ שכל שאר הגוף בפנים, הרי הוא כילוד
פדחתו
מצחו