משנה ג
איזהו אחר זמן כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה ואחר כך מטמאה מעת לעת ואינה מטמאה את בועלה ר' עקיבא אומר אף מטמאה את בועלה ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם שמטמאה את בועלה
ר' עובדיה מברטנורא
ותדיח את פניה
קינוח שלמטה
ואח"כ
כלומר אם שהתה יותר משיעור זה
מטמאה מעת לעת
טהרות שנתעסקה בהן. כדין מעת לעת דאמרינן בפרק קמא
ואינה מטמאה את בועלה
טומאת שבעה, אלא טומאת ערב כדין כל נוגע בנדה
ר' עקיבא אומר אף מטמאה את בועלה
דסבר ר' עקיבא כל מעת לעת מטמאה את בועלה טומאת שבעה מספק. ואין הלכה כרבי עקיבא
ומודים חכמים לר' עקיבא ברואה כתם
ואע"ג דבטומאת מעת לעת אמרו חכמים שאינה מטמאה את בועלה לפי שטומאת מעת לעת אינה אלא מדרבנן, מודים הם ברואה כתם, דאע"ג דטומאת כתמים דרבנן, מטמאה את בועלה טומאת שבעה
-----------------------
משנה ד
כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה בית שמאי אומרים צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש או תשמש לאור הנר בית הלל אומרים דיה בשני עדים כל הלילה
ר' עובדיה מברטנורא
כל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן
ואין צריך לשאול לה אם היא טהורה. והני מילי, כשהניחה בחזקת טהורה
הבאין מן הדרך נשיהן להן בחזקת טהרה
דסלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דאיתיה במתא, דרמיא אנפשה ובדקה, אבל היכא דליתיה במתא, דלא רמיא אנפשה, לא, קמשמע לן
שני עדים על כל תשמיש
אחד לפניו ואחד לאחריו, ולמחר תעיין בהם
או תשמש לאור הנר
ותבדוק לאחר תשמיש עד שקנחה בו
דיה בשני עדים כל הלילה
אחד לפני תשמיש ראשון, ואחד לאחר תשמיש אחרון. ואע"ג דמשמשא ולא ידעה אי ראתה דם ביני וביני, בין לבית שמאי בין לבית הלל לא אכפת לן, דלא הוצרכו אלא לחומר טהרות