משנה ח
אכל אוכלים טמאים ושתה משקים טמאים טבל והקיאן טמאים מפני שאינן טהורים בגוף שתה מים טמאים טבל והקיאם טהורים מפני שהם טהורים בגוף בלע טבעת טהורה נכנס לאהל המת הזה ושנה וטבל והקיאה הרי היא כמות שהיתה בלע טבעת טמאה טובל ואוכל בתרומה הקיאה טמאה וטמאתו חץ שהוא תחוב באדם בזמן שהוא נראה חוצץ ואם אינו נראה טובל ואוכל בתרומתו
סליק מסכת מקואות
ר' עובדיה מברטנורא
שתה משקין טמאין
שאר משקין חוץ ממים
שאינן טהורים בגוף
לא עלתה להן טבילה בטבילת הגוף, דאוכלין ומשקין חוץ ממים אין להם טהרה במקוה
אבל שתה מים טמאין וטבל
טהורים בגוף. שיש להן טהרה במקוה על ידי השקה
הרי היא כמות שהיתה
טהורה כמות שהיתה, שהוא מציל עליה בעודה בלועה שלא תיטמא
טובל ואוכל בתרומה
דטומאה בלועה אינה מטמאה אחרים
בזמן שהוא נראה
על גופו מבחוץ
טובל ואוכל בתרומה
לא שנא חץ טמא ולא שנא חץ טהור, אינו חוצץ בטבילה כל זמן שאינו נראה
---------------------------------------------------------------
מסכת נדה
פרק א
משנה א
שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן הלל אומר מפקידה לפקידה ואפילו לימים הרבה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא מעת לעת ממעט על יד מפקידה לפקידה ומפקידה לפקידה ממעטת על יד מעת לעת כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה
ר' עובדיה מברטנורא
שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן
משום דרבי אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן, תני נמי שמאי אומר כל הנשים, לאפוקי מדר' אליעזר
דיין שעתן
נשים הרואות דם דיין שעתן לטמא טהרות שנגעו בהן משעת ראייתן ואילך, ולא אמרינן מקמי הכי נמי הוי דם וכותלי בית הרחם העמידוהו והיתה טמאה מקודם, דכל הנשים מטמאות בבית החיצון ואע"פ שלא יצא הדם לחוץ, דכתיב דם יהיה זובה בבשרה, אע"פ שהוא בבשר ולא יצא לחוץ טמאה. וטעמא דשמאי דלא חייש דלמא מקמי הכי הוה דם, שאם אתה אומר כן לבו של אדם נוקפו תמיד בשעת ביאה ופורש מאשתו ונמצאת מבטל בנות ישראל מפריה ורביה
מפקידה לפקידה
בדקה היום ומצאה טהורה, ובדקה לסוף שבוע ומצאה טמאה, חוששין למגעה מבדיקה ראשונה ואילך, שמא עם סילוק ידיה ראתה וכותלי בית הרחם העמידוהו. ולביטול פריה ורביה לא חיישינן, דדוקא לטהרות הוא דמטמינן להו מפקידה לפקידה, ולא לבעלה. ושמאי אומר, לטהרות נמי לא מטמינן, דא"כ לבו נוקפו ופורש נמי מתשמיש
לא כדברי זה
שמאי דמיקל טפי ואינו עושה סייג לדבריו
ולא כדברי זה
הלל דמחמיר יותר מדאי. דודאי כולי האי ימים רבים לא מוקמי כותלי בית הרחם דם
מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה
שני זמנים הוזכרו באשה לטמא טהרות למפרע, והלך אחר הקל שבשניהן. אם מפקידה לפקידה יותר על מעת לעת, הלך אחר מעת לעת ולא תטמא אלא טהרות שנגעה מאתמול בשעה הזאת. ואם מעת לעת יותר על מפקידה לפקידה, כגון שבדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה וערבית מצאה טמאה, לא מטמאינן אלא הנך טהרות דמבדיקת שחרית ואילך. וטעמייהו דרבנן, לפי שחכמים תקנו לבנות ישראל שיהיו בודקות שחרית וערבית, שחרית להכשיר טהרות של לילה, וערבית להכשיר טהרות של יום. ואם בדקה שחרית ומצאה טהורה וערבית ומצאה טמאה הפסידה טהרות של יום, וזו שישבה ימים רבים ולא בדקה כתקנת חכמים, הפסידה עונה אחת יתירה, משום קנס. וכדי להשוות מדותיהם של חכמים שלא תחלוק בין היכא דבדקה שחרית להיכא דבדקה בצהרים, לא רצו לחלק ולמעט ולהוסיף בזמן, ונתנו זמן קבוע מעת לעת, שלא ליתן דבריהם לשיעורים. והלכה כחכמים
על יד
אחר. כמו ועל ידו החזיק, שהוא כמו ואחריו, בספר עזרא
וסת
קבוע, שנקבע לה זמן האורח שלש פעמים ובדקה בשעת וסתה ומצאה טמאה
דיה שעתה
ולא חיישינן דלמא מקמי הכי הוה, דודאי אורח בזמנו בא
והמשמשת בעדים
שבדקה עצמה בעדים דהיינו בסדין קודם תשמיש ולאחר תשמיש
הרי זו כפקידה
בגמרא מוקי למתניתין דתרתי קתני והכי קאמר, ומשמשת בעדים כלומר מצוה על אשה שתשמש בשני עדים, אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש. והרי זו כפקידה, העד שלאחר תשמיש הרי הוא כפקידה. וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה, דמהו דתימא שמא תראה טפת דם כחרדל ותחפנה שכבת זרע ולא ליהוי כפקידה, קמשמע לן. ואם שמשה בצהרים בעדים, ובדקה אחרי כן בערב ומצאה טמאה, לא מטמאינן טהרות דמבדיקת שחרית עד תשמיש, שהרי בשעת תשמיש בדקה ומצאה טהורה. ואע"ג דבדיקה שקודם תשמיש לא חשיבא בדיקה מעלייתא, שמתוך שהיא בהולה לשמש אינה מכנסת העד לחורים ולסדקין, בדיקה בעד שלאחר תשמיש בדיקה מעלייתא היא וחשיבא כפקידה כדאמרן