משנה ה
אלו חוצצין בכלים הזפת והמור בכלי זכוכית בין מבפנים בין מבחוץ על השלחן ועל הטבלה ועל הדרגש על הנקיים חוצצין על הבלוסין אינן חוצצין על מטות בעל הבית חוצץ ועל של עני אינו חוצץ על איכוף של בעל הבית חוצץ ועל של זקקין אינו חוצץ ועל המרדעת חוצץ רבן שמעון בן גמליאל אומר עד כאיסר האיטלקי
ר' עובדיה מברטנורא
והמור
מוסקו בלע"ז. ויש ספרים גורסים וחמר
דרגש
מטה קטנה. תרגום וישבת על מטה כבודה דרגשין
על הנקיים חוצצין
משום דקפדי עליהן
בלוסין
מלוכלכים. ודומה לו בגמרא בפרק כלל גדול עיסה בלוסה
אינן חוצצין
דלא קפדי עליהו. והיינו טעמא דמטות בעל הבית ועני
איכוף
כמו אוכף. והוא של עור שמשימין על החמור כשנושא המשא
זקקים
נושאי הנודות של עור. לשון זיקא בין מליא בין חסרה שריא, במסכת עבודה זרה
אינו חוצץ
שאין מקפידין על הלכלוך
עד כאיסר האיטלקי
שהוא רחב כארבעה גרגירי שעורה, חוצץ, פחות מכאן אינו חוצץ. ות"ק לא יהיב ביה שיעורא, אלא אפילו פחות מכאיסר חוצץ. והלכה כתנא קמא
---------------------------------------------
משנה ו
על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ רבי יהודה אומר משום רבי ישמעאל אף מצד אחד רבי יוסי אומר של בנאים מצד אחד ושל בור משני צדדין
ר' עובדיה מברטנורא
משני צדדים
שעובר משני עברי הבגד
של בנאים
תלמידי חכמים שעוסקים בבנינו של עולם וקפדי על רבב שבבגדיהם, דאמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדיו חייב מיתה
ושל בור
גרוע מעם הארץ. ולא קפיד על לכלוך שבבגדיו אלא א"כ יוצא מעבר לעבר. ומרדעת דאמרן לעיל דחוצץ, היינו שעובר משני צדדים. דלא תהא מרדעת חשובה מבגדו של עם הארץ. והלכה כרבי יוסי