Tohoros 1:3-4
משנה ג
נבלת העוף הטמא צריכה מחשבה והכשר ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה וכחצי פרס לפסול את הגויה ואין בה כזית בבית הבליעה והאוכלה אין טעון הערב שמש ואין חייבין עליה על ביאת מקדש אבל שורפין עליה את התרומה והאוכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים ואין שחיטתה מטהרתה הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ומצטרפות החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאים ומצטרפין
ר' עובדיה מברטנורא
נבלת עוף טמא
שאין סופה לטמא טומאה חמורה, שאינה מטמאה אדם ובגדים
צריכה מחשבה
שיחשוב עליה לאכילה
והכשר
מים או שאר משקין, ואח"כ תגע בשרץ
לפסול את הגויה
אם נטמאת ואכל ממנה חצי פרס שהיא ביצה ומחצה, נפסל גופו לאכול בתרומה עד שיטבול
ואין בה כזית בבית הבליעה
דכתיב נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה, מי שאיסורו משום אוכל נבילה מטמא באכילה בבית הבליעה, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל דבר טמא
והאוכלה אין טעון הערב שמש
האוכל חצי פרס ממנה לאחר שנטמאת, שהוא פוסל את הגויה לאכול בתרומה, אם טבל לאחר שאכלה מותר בתרומה מיד ואין טעון הערב שמש
ואין חייבים עליה על ביאת מקדש
אם אכל חצי פרס נבלת עוף טמא ונכנס למקדש. דטומאה דרבנן היא, אע"ג דשורפין עליה תרומה
והאוכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים
ואע"ג דאוכל כזית בין בשר וגידים ועצמות, דהשתא אפילו למ"ד אבר מן החי צריך כזית דאכילה כתיב ביה, הכא איכא כזית, אפ"ה אינו סופג את הארבעים. ומשום טמא לא מיחייב, דליכא כזית בשר
ואין שחיטתה מטהרתה
באכילה, לבן נח שמותר בעוף טמא ואסור באבר מן החי, ואם שחטה והיא מפרכסת לא טיהרתה שחיטתה באכילה עד שתמות. אע"ג דבטהורה אפילו מפרכסת מתרת השחיטה לבן נח מיגו דמכשרא לישראל. והכי מיפרשה מתניתין בשלהי פרק גיד הנשה
------------------------------------------------
משנה ד
ובבהמה העור והרוטב והקיפה והאלל והעצמות והגידים והקרנים והטלפים מצטרפין לטמא טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות כיוצא בו השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות
ר' עובדיה מברטנורא
ובבהמה העור והרוטב
כולה מתניתין מיפרשא בחולין פרק העור הרוטב
Suggestions

