Tohoros 1:1-2 - Mishna Yomit

מסכת טהרות

פרק א

משנה א

שלשה עשר דבר בנבלת העוף הטהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר ומטמא טומאת אוכלין בכביצה וכזית בבית הבליעה והאוכלה טעון הערב שמש וחייבים עליה על ביאת המקדש ושורפין עליה את התרומה והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את מ' שחיטתה ומליקתה מטהרת את טרפתה דברי ר"מ ר' יהודה אומר אינן מטהרות ר' יוסי אומר שחיטתה מטהרת אבל לא מליקתה

ר' עובדיה מברטנורא

שלשה עשר דבר. צריכה מחשבה

שיחשב עליה לאכילת אדם. שכל האוכלים המותרים אין צריכים מחשבה, אבל זו הואיל והיא אסורה באכילה צריכה מחשבה ואח"כ תטמא. ודוקא בכפרים דליכא רוב עם, אבל בשווקים אינה צריכה מחשבה, שכיון שיש רוב עם הבאים לשוק איכא טובא דאכלי נבילת עוף טהור. והכי מפורש בפרק בתרא דעוקצין:

ואינה צריכה הכשר

אלא מטמא טומאת אוכלים ככל שאר אוכלים שנגעו בשרץ שהם נעשים ראשון לטומאה, ואין צריך שיבואו עליהם מים או שאר משקים ולא שתגע בשרץ. דהכשר בזרעים הוא דכתיב וכי יותן מים על זרע וגו', ודרשינן מה זרעים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריך הכשר, אף כל שאין סופו ליטמא טומאה חמורה צריך הכשר, יצאה נבלת עוף טהור שסופו ליטמא טומאה חמורה, שהיא מטמאה אדם ובגדים בבית הבליעה, שאינה צריכה הכשר

ומטמאה טומאת אוכלין בכביצה

דכביצה ממנה אם נגעה באוכלים טהורים נטמאו

וכזית בבית הבליעה

אדם שאכל כזית ממנה נטמא, ונטמאו בגדיו כשתגיע לבית הבליעה. דכתיב והנפש אשר תאכל נבילה וטרפה וגו', ובנבלת עוף טהור הכתוב מדבר, וכתיב תאכל, ואין אכילה פחות מכזית

וטעון הערב שמש

ולא סגי בטבילה לחודה

וחייבים עליה על ביאת המקדש

כשאר כל הטומאות. דכתיב בטומאת מקדש וקדשיו לכל טומאתו אשר יטמא בה, ודרשינן לרבות בולע נבלת עוף טהור

ושורפים עליה את התרומה

אם נגעה נבלת עוף טהור בתרומה, נשרפת, שכשאינה בבית הבליעה דין ראשון לטומאה יש לה ומטמאה את התרומה בנגיעה להיות שני

והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים

ואפילו היה האבר פחות מכזית. וסתם מתניתין דלא כר' מאיר. דאילו ר' מאיר הא שמעינן ליה בשלהי גיד הנשה דאמר אבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד

שחיטתה ומליקתה מטהרת את טריפתה

ומוציאה מידי נבלה שלא תטמא. לפי שהמליקה מתרת בפנים לכהנים כדרך שהשחיטה מתרת בחוץ, וכשם שטיהרתו שחיטתו, כך תטהרנו מליקתו. ושחיטה דמטהרת את הטריפה מידי נבלה נפקא לן מקרא, דכתיב וכי ימות מן הבהמה וגו' כל הנוגע בנבלתה יטמא, יש מן הבהמה שהיא מטמאה, ויש שאינה מטמאה, פרט לטריפה שנשחטה, והוא הדין לטריפת עוף

ר' יהודה אומר אינן מטהרות

דלא ילפינן טריפת עוף מטריפת בהמה

רבי יוסי אומר שחיטתה מטהרת ולא מליקתה

והלכה כר' יוסי

---------------------------------------------------------

משנה ב

הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות ולא מצטרפות רבי ישמעאל אומר הנוצה מצטרפות החרטום והצפרנים מיטמאין ומטמאין ומצטרפים ר' יוסי אומר אף ראשי אגפים וראש הזנב מצטרפים שכן מניחים בפטומות

ר' עובדיה מברטנורא

מיטמאות

אם נגע בהן שרץ נטמאו, ואם טמאים הן ונגעו הכנפים והנוצה באוכלין טהורים, נטמאו. דחשיבי יד להכניס ולהוציא, וכל שהוא יד מיטמא ומטמא

ולא מצטרפות

אם היה אוכל פחות מכביצה אין הכנפים והנוצה מצטרפות להשלימו לכביצה לטמא טומאת אוכלים, דלא חשיבי שומר שמצטרף, כדתנן בריש עוקצין

הנוצה מצטרפת

דחשיב לה שומר. ואין הלכה כר' ישמעאל

החרטום

שהעוף מנקר בו

ראשי אגפים וראש הזנב

הנשארים מחוברים לגוף אחר שמרטו הנוצה, ורגילים לחתכם ולהשליכם דלא חזו לאכילה, אלא שבעופות המפוטמים מניחים אותן ואוכלים אותן עם העוף, והיינו דקאמר שכן מניחים בפטומות. ואין הלכה כרבי יוסי. והני שלשה עשר דבר דחשיב במתניתין, בבבא קמייתא איכא תשעה, דשחיטתה ומליקתה חדא חשיב להו, דתרווייהו הוו טהרה לטריפתה, והכנפים והנוצה והחרטום והצפרנים, הרי שלשה עשר דבר

Taharos1: 1

שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר בְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר: צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה, וְאֵינָהּ צְרִיכָה הֶכְשֵׁר, וּמְטַמָּא טֻמְאַת אֳכָלִין בִּכְבֵיצָה, וּכְזַיִת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וְהָאוֹכְלָהּ טָעוּן הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, וְחַיָּבִים עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ, וְשׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה, וְהָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנָּה סוֹפֵג אֶת אַרְבָּעִים, שְׁחִיטָתָהּ וּמְלִיקָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָן מְטַהֲרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת, אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ.

[There are] thirteen things concerning the carcass of a kosher bird: it needs intention, it does not need preparation, it conveys the tumah of foods in the volume of an egg, the volume of an olive conveys tumah in the esophagus, someone who eats it needs the setting of the sun, [one] is liable on its account for entering the Temple, terumah is burned on its account, someone who eats a limb [severed] from it while it is alive receives forty [lashes, and] its slaughtering and melikah render its tereifah to be ta-hor; [these are] the words of R’ Meir. R’ Yehudah says: They do not render it tahor. R’ Yose says: Its slaughtering renders it tahor, but not its melikah.

Taharos1: 2

הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה מִטַּמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת, וְלֹא מִצְטָרְפוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הַנּוֹצָה מִצְטָרֶפֶת. הַחַרְטֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִים. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף רָאשֵׁי אֲגַפַּיִם וְרֹאשׁ הַזָּנָב מִצְטָרְפִים, שֶׁכֵּן מַנִּיחִים בַּפְּטוּמוֹת.

The feathers and the down acquire tumah and convey tumah, but do not combine. R’ Yish-mael says: The small feathers com-bine. The beak and the claws acquire tumah and convey tumah and combine. R’ Yose says: Even the tips of the wings and the tip of the tail combine, since these are left on fattened birds.

Suggestions