Negaim 12:5-6 - Mishna Yomit

משנה ה

כיצד ראיית הבית ובא אשר לו הבית והגיד לכהן לאמר כנגע נראה לי בבית אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי לא יגזור ויאמר נגע נראה לי בבית אלא כנגע נראה לי בבית וצוה הכהן ופנו את הבית (ובטרם יבא הכהן לראות את הנגע ולא יטמא כל אשר בבית ואחר כך יבא הכהן לראות את הבית) ואפילו חבילי עצים ואפילו חבילי קנים דברי רבי יהודה ר"ש אומר עסק הוא לפנוי אמר רבי מאיר וכי מה מטמא לו אם תאמר כלי עציו ובגדיו ומתכותיו מטבילן והן טהורים על מה חסה התורה על כלי חרסו ועל פכו ועל טפיו אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי ק"ו על ממונו החביב אם כך על ממונו ק"ו על נפש בניו ובנותיו אם כך על של רשע ק"ו על של צדיק

ר' עובדיה מברטנורא

לא יגזור

לא יפסוק הדיין לומר שהוא נגע ודאי, מדכתיב כנגע נראה לי בבית ולא כתיב נגע

אפילו חבילי עצים

שאינן בכלל טומאה, צריך לפנות. והא דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית, דמשמע דאטומאה קפיד רחמנא, סבירא ליה לרבי יהודה דמלתא באנפי נפשה היא, לאשמעינן דכלים דהוו מעיקרא נמי מיטמו אי שביק להו. ואין הלכה כר' יהודה

עסק זה לפינוי

בתמיה, וכי להעסיקו לפנות את הבית הוצרך הכתוב שאתה מזקיקו לפנות דברים שאין מקבלים טומאה, על כרחך לא בא הכתוב לדרוש אלא כמו שדורש ר' מאיר שהתורה חסה על ממונן של ישראל:

פכו - לשון פכין קטנים:

תפיו - מקום שאופה ומבשל בו קדירתו, כגון תנור וכירים של חרס המיטלטלין. ויש ספרים שגורסים טפיו בטי"ת, והוא כלי חרס קטן מאוד שאין המשקה יוצא הימנו אלא טיף טיף. וכל אלו אין להם טהרה במקוה

וא"כ על של רשע

שהנגעים באים על לשון הרע

-------------------------------------

משנה ו

אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר ולא בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר אלא עומד על פתח הבית שהנגע בתוכו ומסגיר שנא' ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים ובא בסוף השבוע וראה אם פשה וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר אל מקום טמא ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים ועפר אחר יקח וטח את הבית אינו נוטל אבנים מצד זה ומביא לצד זה ולא עפר מצד זה ומביא לצד זה ולא סיד מכל מקום אינו מביא לא אחת תחת שתים ולא שתים תחת אחת אלא מביא שתים תחת שתים תחת שלש תחת ארבע מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו שניהן חולצין שניהן קוצעין שניהן מביאין את האבנים אבל הוא לבדו מביא את העפר שנאמר ועפר אחר יקח וטח את הבית אין חברו מטפל עמו בטיחה

ר' עובדיה מברטנורא

אינו הולך לתוך ביתו

דכתיב ויצא הכהן מן הבית. יכול ילך לביתו ויסגיר, תלמוד לומר אל פתח הבית, אי על פתח הבית, יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר, תלמוד לומר ויצא מן הבית, עד שיעקר מכל הבית

ולא סיד מכל מקום

דכתיב ועפר אחר יקח, וסיד לא הוי עפר אלא אבן שריפה

לא אחת תחת שתים

אבן גדולה שממלאה מקום השתים

מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו

שאם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל לצד בית זה, בעל הבית אחר צריך להטפל עמו, דכתיב וחלצו את האבנים, לשון רבים. ולזה שהנגע לצד ביתו קורא רשע, שהנגעים באים על לשון הרע כדאמרן

שניהם קוצעים

לשון ואת הבית יקציע

יקח וטח

לשון יחיד, למעוטי חברו שאין מטפל עמו בטיחה

Negaim12: 5

כֵּיצַד רְאִיַּת הַבַּיִת? “וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר ‘כְּנֶגַע נִרְאֶה לִי בַּבָּיִת.‘ “ אֲפִלּוּ תַּלְמִיד חָכָם וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא נֶגַע וַדַּאי, לֹֹא יִגְזוֹר וְיֹאמַר: “נֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת,|negru|“ אֶלָּא “כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת.|negru|“ “וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת (וּבְטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת. וְאַחַר כָּךְ יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת)|negru|“ — וַאֲפִלּוּ חֲבִילֵי עֵצִים, וַאֲפִלּוּ חֲבִילֵי קָנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עֵסֶק הוּא לַפִּנּוּי? אָמַר רַבִּי מֵאִיר: וְכִי מַה מִּטַּמֵּא לוֹ? אִם תֹּאמַר כְּלֵי עֵצָיו, וּבְגָדָיו, וּמַתְּכוֹתָיו, מַטְבִּילָן וְהֵן טְהוֹרִים. עַל מֶה חָסָה הַתּוֹרָה? עַל כְּלֵי חַרְסוֹ, וְעַל פַּכּוֹ, וְעַל טִפְיוֹ. אִם כָּךְ חָסָה הַתּוֹרָה עַל מָמוֹנוֹ הַבָּזוּי, קַל וָחֹמֶר עַל מָמוֹנוֹ הֶחָבִיב; אִם כָּךְ עַל מָמוֹנוֹ, קַל וָחֹמֶר עַל נֶפֶשׁ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו. אִם כָּךְ עַל שֶׁל רָשָׁע, קַל וָחֹמֶר עַל שֶׁל צַדִּיק.

. Wood — enough to build a threshold. R’ Yehudah says: Enough to make a ‘‘sandal’’ behind the threshold. Clay — enough to put between the cracks. Walls of a feeding trough and partition walls do not become tamei from negaim. Jerusalem and outside the Land [of Israel] do not become tamei from negaim.

Negaim12: 6

אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ וּמַסְגִּיר, וְלֹֹא בְתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁהַנֶּגַע בְּתוֹכוֹ וּמַסְגִּיר. אֶלָּא עוֹמֵד עַל פֶּתַח הַבַּיִת שֶׁהַנֶּגַע בְּתוֹכוֹ וּמַסְגִּיר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבַּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים.“ וּבָא בְסוֹף הַשָּׁבוּעַ וְרוֹאֶה. אִם פָּשָׂה, “וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֶן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים, וְעָפָר אַחֵר יִקַח וְטָח אֶת הַבָּיִת.|negru|“ אֵינוֹ נוֹטֵל אֲבָנִים מִצַּד זֶה וּמֵבִיא לְצַד זֶה, וְלֹֹא עָפָר מִצַּד זֶה וּמֵבִיא לְצַד זֶה, וְלֹֹא סִיד מִכָּל מָקוֹם. אֵינוֹ מֵבִיא לֹֹא אַחַת תַּחַת שְׁתַּיִם, וְלֹֹא שְׁתַּיִם תַּחַת אַחַת, אֶלָּא מֵבִיא שְׁתַּיִם תַּחַת שְׁתַּיִם, תַּחַת שָׁלֹֹשׁ, תַּחַת אַרְבַּע. מִכָּאן אָמְרוּ: אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. שְׁנֵיהֶן חוֹלְצִין, שְׁנֵיהֶן קוֹצְעִין, שְׁנֵיהֶן מְבִיאִין אֶת הָאֲבָנִים. אֲבָל הוּא לְבַדּוֹ מֵבִיא אֶת הֶעָפָר, שֶׁנֶּאֱמַר: “וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת.“ אֵין חֲבֵרוֹ מִטַּפֵּל עִמּוֹ בַטִּיחָה.

[The Kohen] does not go into his [own] house to confine, nor [does he stand] inside the house that contains the nega to confine. Rather, he stands next to the entrance of the house that contains the nega and confines, as stated: ‘‘And the Kohen shall leave the house to the entrance of the house, and he shall confine the house for seven days.’’ He returns at the end of the week and examines [the house]. If it spread, ‘‘and the Kohen commands that they remove the stones that have the nega and throw them outside the city to a tamei place. And they shall take other stones to replace the [removed] stones, and he shall take other clay and plaster the house.’’ He does not take stones from this side [of the house] and build them into the other side; nor [does he take] clay from this side and build [it] into the other side, nor [does he take] lime. Two [stones] are not replaced with one [stone], nor one [stone] with two, but two, three, or four [stones] can be replaced with two. From here they said: ‘‘Woe is to the evildoer and woe is to his neighbor.’’ Both [owners] remove [the afflicted stones], scrape [around them], and place the [new] stones. However, he alone brings clay, as it is stated: ‘‘And he shall take other clay and plaster the house.’’ His neighbor does not assist him in the plastering.

Suggestions