Negaim 8:6-7
משנה ו
שתי בהרות אחת טמאה ואחת טהורה פרחה מזו לזו ואח"כ פרחה בכולו טהור בשפתו העליונה בשפתו התחתונה בשתי אצבעותיו בשני ריסי עיניו אף על פי שמדובקים זה לזה והם נראים כאחד טהור פרחה בכולו אבל לא בבוהק טמא חזרו בו ראשי אברים כמין בוהק טהור חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה ר' מאיר מטמא וחכמים אומרים בוהק פחות מכעדשה סימן טומאה בתחלה ואין סימן טומאה בסוף
ר' עובדיה מברטנורא
אחת טמאה
מוחלטת
ואחת טהורה
לאחר הפטור, שעמד בעיניו בסוף שבוע שני
ופרחה מזו לזו
בין מטהורה לטמאה בין מטמאה לטהורה
ואח"כ פרחה בכולו טהור
משום דטהורה נעשית טמאה כשפרח ממנה לטמאה, דהרי פשתה, וכי פרח אח"כ בכולו הוי פורח מן הטמא, וטהור
בשפתו העליונה
חצי גריס בהרת, ובשפתו התחתונה חצי גריס, וכשסוגר פיו נראית כגריס במקום אחד. וכן בשתי אצבעות ובשתי ריסי עיניו, כשמדבקן נראית כגריס שלם
אבל לא בבוהק
מראה לבנונית למטה מארבע מראות ומעכב את הפריחה
חזרו בו ראשי אברים
שנתגלו מן הנגע ונעשה בוהק
טהור
וה"ה בשאר הגוף. דאע"ג דבוהק מעכב את הפריחה בתחלה, אינו מעכב בסוף. ואגב סיפא דבעי למתני ראשי אברים, תנא הכא ראשי אברים. ובסיפא נקט ראשי אברים להודיעך כחו דר' מאיר דאפילו בראשי אברים שנתגלו פחות מכעדשה ונעשו בוהק מטמא ר"מ, וכל שכן בשאר הגוף. והך רישא דחזרו בו ראשי אברים כמין בוהק טהור, כרבנן אתיא ולא כר"מ. ורבנן דמטהרי, לאו דוקא פחות מכעדשה, דאפילו טובא נמי טהור, דבוהק בסוף אינו מעכב. והלכה כחכמים
----------------------------
משנה ז
הבא כולו לבן יסגיר נולד לו שער לבן יחליט השחירו שתיהם או אחת מהן הקצירו שתיהן או אחת מהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבוהק נולד לו מחיה או שער לבן טמא לא נולד לו לא מחיה ולא שער לבן טהור וכולן שחזרו בהן ראשי אברים הרי אלו כמות שהיו פרחה במקצתו טמא פרחה בכולו הרי הוא טהור
ר' עובדיה מברטנורא
הבא כולו לבן
מתחלה בא כולו מכוסה בנגע
יסגיר
כדין בהרת כגריס. שמא יוולד לו שער לבן או מחיה. דאין פריחה מטהרת בתחילה
נולד לו שער לבן
בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני, יחליט. ואם לא באו סימני טומאה, יפטור
השחירו שתיהן
כל הני דחשיב, סימני טהרה נינהו, ומפורשים הם לעיל בסוף פרק קמא
נולד לו מחיה או שער לבן
אם לאחר שבאו סימני טהרה הללו נולד לו מחיה או שער לבן, טמא. ואם לאו, טהור
וכולן שחזרו בהם ראשי אברים
הבא כולו לבן בתחילה, בין שהוזקק להסגיר בין להחליט בין לפטור, אם חזרו ונתגלו ראשי אברים שלהן, הרי הן כמו שהיו וטהורים, דלא חשיבי מחיה. כיצד, הבא כולו לבן מתחלה והוסגר שני שבועות ולא נולדו בו סימני טומאה, ופטרו, ואח"כ נתגלו בו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הפטור, וטהור. ואם החליטו בשער לבן והשחירו השערות ואח"כ נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך החלט וטהור. ואם בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני נתגלו ראשי אברים, היינו חזרו בו ראשי אברים מתוך הסגר, וטהור. כך נראית פירוש משנה זו מתוך תורת כהנים. אבל רמב"ם לא פירשה כן
פרחה במקצתו
במקצת ראשי אברים שנתגלו
טמא
שהרי פשה הנגע
פרחה בכולו
אחר שפרחה במקצתו
טהור
דהוי ליה פורח מן הטמא. אבל אם מתחלה לאחר שנתגלו ראשי אברים פרחה בכולו בבת אחת, טמא משום פסיון. והא דתנא רישא פרחה במקצתו טמא, הוא הדין פרחה בכולו נמי טמא, ולא נקט פרחה במקצתו אלא משום דבעי למתני בתרה פרחה בכולו טהור, דהיינו לאחר שפרחה במקצתו
Suggestions

