Negaim 4:5-6
משנה ה
בהרת כגריס וחוט יוצא ממנה אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקה לשער לבן ולפסיון אבל לא למחיה שתי בהרות וחוט יוצא מזו לזו אם יש בו רוחב שתי שערות מצרפן ואם לאו אין מצרפן
ר' עובדיה מברטנורא
זוקקה לשער לבן ולפסיון
דאי איכא באותו החוט שער לבן, מחליטו. או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע, טמא. אבל אם אין ברוחב החוט שתי שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא, דלא חשיב מן הנגע. וכן אם פשה אצל החוט שאין ברחבו שתי שערות, כפסיון רחוק מן הנגע הוא חשוב, ובעי כגריס
אבל לא למחיה
דאפילו יש ברוחב החוט שתי שערות, אין מחיה שבו מטמאה. שהמחיה צריך שתהא מבוצרת באמצע הנגע כמבצר שהוא באמצע העיר
מצרפן
ונידונים כנגע אחד, ואם פשה אחת מהן משהו או נולד שער לבן באחד מהן, מחליט על שתיהן
ואם לאו אינו מצרפן
ונדונים כשני נגעים, ואם פשתה האחת והאחרת לא פשתה, מחליט בזו ומסגיר בזו. ונפקא מינה, דלכי מיטהר, בעי לאתויי שתי קרבנות
-------------------------------
משנה ו
בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה ר"ש מטהר מפני שלא הפכתו הבהרת בהרת היא ומחיתה כגריס ושער לבן בתוך הבהרת הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלך שער לבן טמא מפני המחיה ר' שמעון מטהר מפני שלא הפכתו בהרת כגריס ומודה שאם יש במקום שער לבן כגריס שהוא טמא
ר' עובדיה מברטנורא
בהרת כגריס
בלא מקום מחיה. דהיינו תשע עדשות בהרת, ועדשה אחת מחיה. עשר עדשות בין הכל
גריס
הן תשעה עדשות, ומחיה אין פחות מעדשה. וכל היכא דתנינן בהרת, הוא הדין לשאר מראות חלקות ופתוכות
והלכה המחיה
שבא הנגע על מקומה
הלך שער לבן
שנשר, או הפך לשחור
ר' שמעון מטהר
אהלכה מחיה קאי
שלא הפכתו בהרת
ששער לבן קדם לבהרת של מקום המחיה
שלא הפכתו בהרת כגריס
ששער לבן קדם לבהרת כגריס, דמקום המחיה היה חסר מכגריס. וכאן נמי לא פליג ר"ש אלא אהלכה מחיה. ואין הלכה כר' שמעון
Suggestions

