Negaim 1:4-5 - Mishna Yomit

משנה ד

רבי חנינה סגן הכהנים אומר מראות נגעים ששה עשר ר' דוסא בן הרכינס אומר מראות נגעים שלשים וששה עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושנים רבי חנינא סגן הכהנים אומר אין רואים את הנגעים בתחלה לאחר השבת ששבוע שלו חל להיות בשבת ולא בשני ששבוע שני שלו חל להיות בשבת ולא בשלישי לבתים ששבוע שלישי שלו חל להיות בשבת ר' עקיבא אומר לעולם רואים חל להיות בתוך השבת מעבירין לאחר השבת ויש בדבר להקל ולהחמיר

ר' עובדיה מברטנורא

מראות נגעים שלשים וששה

גרסינן. ולא גרסינן מראות נגעים ששה עשר. ושלשים ושש הוו, ארבעה מראות חלקות וארבעה מראות פתוכות דעור בשר, וכנגדן בשחין ומכוה, ששחין ומכוה אחת הן ולא חלקן הכתוב אלא לומר לך שאין מצטרפין, וכנגדן בנתקים, וכנגדן בקרחת וגבחת, שקרחת וגבחת אחת הן, הרי שלשים ושנים מראות, וירקרק ואדמדם דנגעי בגדים, וירקרק ואדמדם דנגעי בתים הרי שלשים וששה

עקביא בן מהללאל אומר שבעים ושתים

הנך שלשים וששה בתחילה כשהובא אל הכהן, ושלשים וששה אחריני כנגדן בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני של הסגר או בסוף שבוע שלישי לנגעי בתים להבחין בין מראה שלכתחלה למראה שבסוף, הרי שבעים ושנים. כך פירשן רמב"ם, וישר הוא. אלא דקשיא לי בגוה שהוא מונה שמנה מראות דנתקין, ואנן קיי"ל דנתקין מטמאין בכל מראות ואין להם מראות מיוחדות כשאר נגעים

ששבוע שני שלו חל בשבת

דשתי הסגרות, שלשה עשר יום. דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן, דכתיב והסגירו שבעת ימים שנית, מלמד שיום שביעי עולה לו מן המנין מלפניו ומאחריו. וכן שלשה שבועות דנגעי בתים אינם אלא תשעה עשר יום, דראשון ושביעי של שבוע אמצעי עולין לפניהם ולאחריהם

חל להיות בתוך השבת

שביום השבת חל שביעי, אין רואים אותו בשבת, מפני שהוא נראה כדן את הדין בשבת, אלא ממתין עד לאחר השבת. ואין הלכה כר' עקיבא

------------------------------

משנה ה

כיצד להקל היה בו שער לבן והלך לו שער לבן היו לבנות והשחירו אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שניהם ארוכות והקצירו אחת ארוכה ואחת קצרה והקצירו שתיהן נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן הקיף השחין לשתיהן או לאחת מהן או חלקן השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק היתה בו מחיה והלכה לה המחיה היתה מרובעת ונעשית עגולה או ארוכה מבוצרת ונעשית מן הצד מכונסת ונתפזרה ובא השחין ונכנס בתוכה הקיפה חלקה או מעטה השחין או מחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק היה בו פסיון והלך לו פסיון או שהלכה לה האום או שנתמעטה ואין בזה ובזה כגריס השחין ומחית השחין והמכוה ומחית המכוה והבוהק חולקין בין האום לפסיון הרי אלו להקל

ר' עובדיה מברטנורא

היה בו שער לבן

ביום השבת. ואם היה רואהו היה מחליטו, ולאחר השבת הלך לו, הרי זה להקל. ואע"ג דאי נמי חלטו בשבת, כשהלך לו לאחר השבת היה מטהרו, מכל מקום היה צריך להביא קרבן, כדין מצורע מוחלט שנתרפא, ועכשיו פטור

היו לבנות

אי נמי היו לבנות ביום השבת שהיה ראוי להחליטו, ולמחר השחירו, הרי זה להקל

אחת לבנה ואחת שחורה והשחירו שניהן

כדי נסבה, דאין כאן להקל, דבין כך ובין כך טהור. ואגב סיפא דלהחמיר נקט לה דקתני והלבינו שתיהן

ארוכות

היו השערות ביום השבת כדי לקרוץ בזוג, דהיינו שיעור טומאה, ולמחר נתקצרו, היינו להקל

אחת ארוכה ואחת קצרה

כדי נסבא, דבין כך ובין כך טהור. אלא אגב סיפא דלהחמיר נקט לה דקתני והאריכו שתיהן

נסמך השחין

לשתי שערות, לאחר השבת, ובשבת לא היה בו שחין, דאילו בשבת ראהו היה מחליטו מחמת השערות לבנות שבתוך הבהרת, ועכשיו לאחר השבת שבא השחין ונסמך לשתיהן או לאחת מהן, אינן סימן טומאה

הקיף השחין וכו

- או שהקיף השחין לשתי השערות לבנות

או לאחת מהן או חלקן השחין

שבא השחין או מחית השחין או המכוה או מחית המכוה או הבוהק בין שער לשער, כל הני דבשבת לא הוו ולאחר שבת באו, הרי זה להקל

היתה בו מחיה

בשבת, שהיא סימן טומאה, והלכה לה לאחר השבת. אי נמי היתה מרובעת בשבת, והיה ראוי להחליטו, ולאחר השבת נעשית עגולה או ארוכה דהשתא אינה סימן טומאה. אי נמי היתה מבוצרת המחיה בשבת באמצע הבהרת, כמין מבצר של עיר שיושב באמצע העיר, ומתוך כך היה ראוי להחליטו, ולאחר השבת נעשית מן הצד. אי נמי היתה בשבת מכונסת כעדשה במקום אחד, ולאחר השבת נתפזרה

ובא השחין ונכנס לתוכה

כלומר בשבת לא היה שם שחין והיתה המחיה סימן טומאה, ובא השחין ונכנס לתוכה

הקיפה או חלקה או מיעטה

כלומר, או שלא בא השחין על כל הנגע אלא על קצת המחיה, ופחתה מכעדשה

השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבהק

כל הני אמיעטה קיימי, שמיעטה השחין או מחית השחין, דהיינו שנעשה קרום כקליפת השום. או המכוה או מחית המכוה. כל הני שבשבת לא היו ולאחר השבת באו. וכן הבוהק שבשבת היו מארבעה מראות ונעשה בוהק למחרתו ומיעט המחיה, דשחין ובוהק ממעטין מחיה, כדתניא בתורת כהנים בשר חי ולא השחין, בשר חי ולא הבוהק

היה בו פסיון

בשבת

והלך לו הפסיון

לאחר השבת, דמה שפשה בשבת כנס למחרתו

או שהלכה האום

עיקר הנגע נקרא אום, והלכה האום ונשאר הפסיון, או שנתמעטה האום ואין בין שניהם כגריס

השחין ומחית השחין

כלומר, אי נמי בשבת פשה ולא היה מפסיק בשבת בין האום לפסיון לא שחין ולא מחית השחין ולא מכוה ולא מחית המכוה ולא בוהק, ולאחר השבת הפסיק אחד מאלו, הרי זה להקל

Negaim1: 4

רַבִּי חֲנִינָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים שִׁשָּׁה עָשָׂר. רַבִּי דוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס אוֹמֵר: מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁלשִׁים וְשִׁשָּׁה. עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם. רַבִּי חֲנִינָה סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: אֵין רוֹאִים אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְאַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁשָּׁבוּעַ שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת; וְלֹא בַשֵּׁנִי, שֶׁשָּׁבוּעַ שֵׁנִי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת; וְלֹֹא בַשְּׁלִישִׁי לַבָּתִּים, שֶׁשָּׁבוּעַ שְׁלִישִׁי שֶׁלּוֹ חָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לְעוֹלָם רוֹאִים. חָל לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הַשַּׁבָּת, מַעֲבִירִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְיֵשׁ בַּדָּבָר לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.

R’ Chaninah, the administrator of the Kohanim, says: There are sixteen appearances of negaim. R’ Dosa ben Harkinos says: There are thirty-six appearances of negaim. Akavya ben Mahalalel says: Seventy-two. R’ Chaninah, the administrator to the Kohanim, says: Negaim are not examined initially on Sunday, because its seventh day falls on Sabbath; nor on Monday, because its second week falls on Sabbath; nor on Tuesday for houses, because the third week falls on Sabbath. R’ Akiva says: [A nega] is examined on any day. If [an examination] falls on Sabbath, it is postponed until after Sabbath, and this causes both leniency and stringency.

Negaim1: 5

כֵּיצַד לְהָקֵל? הָיָה בוֹ שֵׂעָר לָבָן, וְהָלַךְ לוֹ שֵׂעָר לָבָן; הָיוּ לְבָנוֹת, וְהִשְׁחִירוּ; אַחַת לְבָנָה וְאַחַת שְׁחוֹרָה, וְהִשְׁחִירוּ שְׁנֵיהֶם; אֲרֻכּוֹת וְהִקְצִירוּ; אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה, וְהִקְצִירוּ שְׁתֵּיהֶן; נִסְמַךְ הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן; הִקִּיף הַשְּׁחִין לִשְׁתֵּיהֶן אוֹ לְאַחַת מֵהֶן; אוֹ חִלְּקָן הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבֹּהַק; הָיְתָה בּוֹ מִחְיָה וְהָלְכָה לָהּ הַמִּחְיָה; הָיְתָה מְרֻבַּעַת וְנַעֲשֵׂית עֲגֻלָּה אוֹ אֲרֻכָּה; מְבֻצֶּרֶת וְנַעֲשֵׂית מִן הַצַּד; מְכֻנֶּסֶת וְנִתְפַּזְּרָה; וּבָא הַשְּׁחִין וְנִכְנַס בְּתוֹכָהּ, הִקִּיפָהּ, חִלְּקָהּ, אוֹ מִעֲטָהּ — הַשְּׁחִין, אוֹ מִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבֹּהַק. הָיָה בוֹ פִסְיוֹן וְהָלַךְ לוֹ פִסְיוֹן; אוֹ שֶׁהָלְכָה לָהּ הָאוֹם; אוֹ שֶׁנִּתְמַעֲטָה וְאֵין בָּזֶה וּבָזֶה כִּגְרִיס. הַשְּׁחִין, וּמִחְיַת הַשְּׁחִין, וְהַמִּכְוָה, וּמִחְיַת הַמִּכְוָה, וְהַבֹּהַק חוֹלְקִין בֵּין הָאוֹם לַפִּסְיוֹן. הֲרֵי אֵלּוּ לְהָקֵל.

How [does it cause] leniency? It contained white hair and the white hair disappeared; [the two white hairs] were white and turned black; one [was] white and one black, and they both turned black; [the hairs were] long and became short; one [hair was] long and one short, and they both became short; a boil touched one or both of the [white hairs]; a boil surrounded one or both [hairs]; [the hairs] were separated by a boil, the healing skin of a boil, a burn, the healing skin of a burn, or a dull white blemish; [the nega] contained living skin and the living skin disappeared; [the nega] was square and became round or oblong; it was surrounded, and moved to the side; it was together and became scattered; a boil covered, surrounded, divided, or decreased [the michyah] — whether this was done by a boil, the living skin of a boil, a burn, the living skin of a burn, or a dull white blemish; [the nega] had an expansion and then the expansion disappeared, or the original nega disappeared, or became smaller so that the two together do not contain a gris; a boil, the living skin on a boil, a burn, the living skin on a burn, or a dull white blemish divided between the original nega and its expansion. These cause leniency.

Suggestions