משנה ג
היתה שלימה ב"ה אומרים מצלת על הכל בש"א אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש
ר' עובדיה מברטנורא
מצלת על הכל
על כל מה שבעליה. שהיא חוצצת בפני הטומאה
אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס
בקדירה של עם הארץ מיירי. וטעמייהו דבית שמאי משום דכליו של עם הארץ טמאין הם אצל חבר, וכל כלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה. ולפי שעם הארץ מחזיק הכלים שלו בטהור, אמרינן ליה שהוא מציל על אוכלים ומשקין וכלי חרס שבעליה, דלנפשיה בלבד הוא דמטהרינן להו, שהרי החברים בדלים מהם וממגעם ובלאו הכי נמי כל מאכלם טמא. אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה, אם תטהרם הרי הוא משאילם לחבר וישתמש בהם בטבילה לחודה בלא הזאה שלישי ושביעי
-----------------------
משנה ד
לגין שהוא מלא משקין טהורין הלגין טמא טומאת שבעה והמשקין טהורין ואם פינן בכלי אחר טמאין האשה שהיא לשה בעריבה האשה והעריבה טמאים טומאת שבעה והבצק טהור ואם פינתו לכלי אחר טמא חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש
ר' עובדיה מברטנורא
לגין
של עץ או של מתכת שמונח בעליה זו שהקדירה מונחת על פי ארובה שלה
הלגין טמא טומאת שבעה
שאין הקדירה מצלת על כלי עץ וכלי מתכות כדאמרן
והמשקים טהורים
שהקדירה מצלת על אוכלים ומשקים
ואם פינה
המשקים הללו לכלי אחר שבאותה עליה, הכלי האחר מטמאן, שכל הכלים שבעליה טמאים, חוץ מכלי חרס. אבל הכלי הראשון שהיו המשקין בתוכו אינו מטמאן אע"פ שהוא טמא טומאת שבעה, שאם אמרת כן, א"כ אין הקדירה שבארובה מצלת על המשקין לעולם, ואנן אמרינן שהיא מצלת על אוכלין ומשקין
האשה והעריבה טמאים
שאין הקדירה של חרס מצלת עליהן
והבצק טהור
שהקדירה מצלת על האוכלים. ודוקא כל זמן שלא פירשה ממנה, אבל אם הגביהה שתי ידיה ממנה וחזרה ולשה, הרי זו מטמאה את הבצק