Ohalos 3:1-2

פרק ג

משנה א

כל המטמאין באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים כיצד הנוגע בכשני חציי זיתים מן הנבילה או נושאן במת הנוגע בכחצי זית ומאהיל על כחצי זית או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו מאהיל על כשני חציי זיתים מאהיל על כחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית או מאהיל על כחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל כחצי זית טהור אמר ר' מאיר אף בזה רבי דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאין הכל טמא חוץ מן המגע עם המשא והמשא עם האהל זה הכלל כל שהוא משם אחד טמא משני שמות טהור

ר' עובדיה מברטנורא

כל המטמאין באוהל

האמורים לעיל בריש פרק ב

שנחלקו

שיעוריהן לחצאין

והכניסן

כשהן מחולקים

לתוך הבית

דהיינו לתוך אוהל אחד

רבי דוסא בן הרכינס מטהר

דסבר לא מצטרפי לכשיעור

הנוגע בכשני חצאי זיתים מן הנבילה

פתח באוהל ומפרש בנבילה, לומר לך דכי היכי דסבירא ליה לרבי דוסא שאין מצטרפין לטומאת אוהל, הכי נמי סבירא ליה דאין מצטרפין לטומאת מגע ומשא, בין במת בין בנבילה

הנוגע בחצי זית ומאהיל על חצי זית

שהמאהיל על המת, טמא כאילו היה עם המת באוהל. ובגמרא בפרק העור והרוטב מוקי הנך מאהיל דרישא בטומאה רצוצה, שאין בין הטומאה ובין האוהל פותח טפח, ומשום הכי חכמים מטמאין, דכולה נגיעה היא. וסיפא דאמר אבל הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו וכו' דמודו רבנן דטהור, מיירי כשיש פותח טפח בין הטומאה ובין האוהל, דבהא מודו רבנן דאין מצטרפין, דנגיעה ואוהל שני שמות הן, וכל שהן משני שמות אין מצטרפין. ור' דוסא סבר דאפילו בטומאה רצוצה אין מצטרפין, ולא אפילו למגע ומגע. ואין הלכה כר' דוסא

אמר ר' מאיר אף בזו ר' דוסא מטהר וחכמים מטמאין

ר' מאיר פליג אתנא קמא דאמר דכשיש פותח טפח בין הטומאה ואוהל מודו רבנן דטהור ואין מצטרפין, ואמר איהו דאף בזו פליגי רבנן על ר' דוסא ואמרי דנגיעה ואוהל חד שמא הוא, הלכך מצטרפין לכשיעור ומטמאין. ואין הלכה כר' מאיר

חוץ מן המגע עם המשא

כגון שנגע בחצי זית והסיט חצי זית

והמשא עם האוהל

שהסיט חצי זית והאהיל על חצי זית

משם אחד

כגון מגע ומגע משא ומשא אוהל ואוהל

------------------------------

משנה ב

מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית הבית טמא ורבי שמעון מטהר רביעית דם שנבלעה בתוך הבית הבית טהור נבלעה בכסות אם מתכבסת ויוצא ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה שכל הבלוע שאינו יכול לצאת טהור

ר' עובדיה מברטנורא

מלא תרווד רקב

דאמרן לעיל בריש פרק ב' שהוא מטמא באוהל

שנתפזר לתוך הבית

ונתערב בו עפר כל שהוא

ור' שמעון מטהר

סבר סופו כתחילתו, מה תחילתו אם נקבר המת בתכריכים או בארון של עץ, אין לו רקב, דבעינן שלא יהיה דבר נגלל עמו, אף סופו לאחר שנעשה רקב אם נתערב עמו דבר אחר אינו מטמא. ואין הלכה כר' שצעון

אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם

וכיצד משערין אותה, מביא מים במדה ומכבסה בהן, ומביא מים אחרים כמדתן ונותן בהן רביעית דם, אם היה מראיהן שוה הרי זו טמאה, ואם לאו טהורה