משנה ב
שלש כסתות של צמר שש של פשתן שלשה סדינין שתים עשרה מטפחות שני סובריקין חלוק אחד טלית אחד קלובקרין אחדחבור לטומאה ולהזייה יתר מכאן חבור לטומאה ואין חבור להזייה רבי יוסי אומר אף לא לטומאה
ר' עובדיה מברטנורא
שלש כסתות של צמר
תפורות זו עם זו כשלל של כובסין. אי נמי, ארוגות יחד, כעין האורגים מפות שדרכן להניח הפרש ביןמפה למפה ומחוברות בחוטי השתי ואין בו ערב. וכל הני דתנן, הכא כל אחד במנינו או פחות הוי חיבור, ואם נגעה טומאה באחדמהן נטמאו כולן, ואם היו טמאין והוזה מאפר הפרה באחד מהן נטהרו כולן. ויותר על מנין זה לא הוי חיבור לא לטומאה ולאלהזאה
סבריקין
אית דתני ספריקין. אית דמפרשי מכנסים, ואית דמפרשי כמין בתי ידים מצמר שמלבישים בהם את הידים ומכסים בהםהזרועות עד האצילים
גלופקרין
כסות עבה של צמר שלובשים בעת הקרירות
חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה
לחומרא. אם נגעה טומאה באחד מהן הוי חיבור ונטמאו כולן, ואם הוזה אחד מהן לאהוי חיבור, ולא טהר אלא אותו שהוזה עליו בלבד
ר' יוסי אומר אף לא לטומאה
ואין הלכה כר' יוסי
———————————
משנה ג
חוט המשקולת שנים עשר של חרשין שמנה עשר של בנין חמשים אמה יתר מכאן אם רצה לקיים טהור של סיידין ושל ציירין כלשהן
ר' עובדיה מברטנורא
חוט המשקולת
הבנאים מחזיקים בידם חוט ובראשו עופרת ומורידים אותו כנגד הכותל לראות שלא יהא עקום
חרשין
נגרין של עץ
ושל בנאים
הבונים החומות הגבוהות והגדולות. וחוט המשקולת דרישא דלא הוי אלא שנים עשר, מיירי במיוחד לבנינים קטנים
יתר מכן
יותר ממדות אלו שמנו חכמים בכל אחד ואחד, אע"פ שהוא רוצה בקיומן, טהור אותו העודף על המדה ולא הוי חבור לכלי
ושל סיידים
הטחים פני הכותל בסיד וגם הם צריכים למשקולת, וכן הציירים שמציירים צורה
בכתלים
כל שהן
בין רב בין מעט הוי חיבור