משנה ד
מטפחות ספרים בין מצויירות בין שאינן מצויירות טמאות כדברי ב"ש בית הלל אומרים מצויירות טהורות ושאינם מצויירותטמאות רבן גמליאל אומר אלו ואלו טהורות
ר' עובדיה מברטנורא
מצויירות טהורות
דצורתן מוכחת עליהן שהן מיוחדים לספרים בלבד ואינן משמשי אדם, וכל שאינו משמשי אדם, טהור
ושאינן מצויירות
מיוחדים נמי לשאר תשמישין, הלכך טמאות. ובית שמאי דמטמאין בין מצויירות בין שאינן מצויירות, משוםדמחשבי מטפחות ספרים משמשי אדם, שעשויין למשמש בהם תמיד
אלו ואלו טהורות
דכיון שייחדן לספרים תו לא הוו משמשי אדם. ואין הלכה כרבן גמליאל
————————————
משנה ה
כפה שהוא טמא מדרס ונתנו על הספר טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת חמת שעשאה שטיח ושטיח שעשאו חמת טהורחמת שעשאה תורמל ותורמל שעשאו חמת כר שעשאו סדין וסדין שעשאו כר כסת שעשאה מטפחת ומטפחת שעשאה כסת טמא זההכלל כל ששינהו לשמו טמא לשם אחר טהור
ר' עובדיה מברטנורא
כיפה
מטפחת שבראש האשה. ויש לה טומאת מדרס, שפעמים שהיא יושבת עליה
ונתנו על הספר
אם יחד אותו לספר וכרך אותו עליו
טהור מן המדרס
אבל טמא שאר טומאות
חמת
נאד של עור
שעשאו שטיח
עור שטוח על הארץ לישב עליו. וחמת ושטיח תרוייהו טמאין מדרס, ואפילו הכי כיון דשינה מזה לזה ואפילו בלאשינוי מעשה הוה ליה ככלי שנשבר וטהור, אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא
תורמל
כלי עור שהרועה מניח כליו לתוכו, הכי גרסינן
כסת שעשאו מטפחת ומטפחת שעשאה כסת טהור
ולא גרסינן טמא. וכך היא גירסת רבותי. וכן מצאתי במשנהדווקנית. והכי מוכח מן התוספתא. וטעמא דבכולהו טהור, כדתנן בסמוך, זה הכלל לשמו טמא לשם אחר טהור, ומפרש בתוספתא,לשמו מכלי פשוט לכלי פשוט, כגון משטיח למטפחת או ממטפחת לשטיח, ושלא לשמו מכלי פשוט לכלי קבול ומכלי קבול לכליפשוט, ומכלי קבול לכלי קבול נמי, הכל שינוי שלא לשמו וטהור. ואם כן חמת שעשאה תורמל דשינהו מקבול לקבול נמי טהור, וכרשעשאו סדין וסדין שעשאו כר דהוי שינוי מקבול לפשוט ומפשוט לקבול נמי טהור. ואי קשיא, אמאי לא ערבינהו ותנינהו חמתשעשאה שטיח ושטיח שעשאו חמת בהדי הנך, כיון דכולהו טהור הוא. הא לא קשיא, משום דקא בעי למיהדר ולמתני זמנאאחריתי כדתני חמת שעשאה תורמל והוה צריך למתני חמת שעשאה שטיח או תורמל, ואינו רוצה לשנות מסדר האחרים. ורובספרים גורסים טמא, ואיני יודע ליישב גירסא זו מכוונת