Keilim 27:2-3

משנה ב

הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת השק ארבעה על ארבעה העור חמשה על חמשהמפץ ששה על ששה שוין למדרס ולטמא מת רבי מאיר אומר השק שיריו ארבעה ותחלתו משיגמר

ר' עובדיה מברטנורא

הבגד מיטמא

לטמא מת ולכל שאר טומאות חוץ ממדרס, משום שלש אצבעות על שלש אצבעות. משום דחזי לעניים, ואתרבימדכתיב והבגד. אבל למדרס בעינן מידי דחזי לישיבה, ובפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים לא חזי למושב

השק

הארוג משער ונוצה של עזים, שיעורו בין לטמא מת בין למדרס אין פחות מארבעה טפחים על ארבעה טפחים

שוין

לטמא טומאת מדרס וטמא מת. שק ועור ומפץ

שייריו ארבעה

לענין זה נאמר שיעורו בארבעה, כשבלה ונקרע ונשתייר ממנו שיעור ארבעה טפחים. אבל בתחלת אריגתו אינומקבל טומאה עד שיארג כולו. ואין הלכה כרבי מאיר

—————————————

משנה ג

העושה שנים מן הבגד וא' מן השק שלשתן מן השק וא' מן העור ארבעה מן העור ואחד מן המפץ טהור חמשה מן המפץ ואחד מןהעור ארבעה מן העור ואחד מן השק שלשה מן השק ואחד מן הבגד טמא זה הכלל כל שחבר לו מן החמור ממנו טמא מן הקל ממנוטהור

ר' עובדיה מברטנורא

היה עושה שנים מן הבגד

שני טפחים

ואחד מן השק

טפח אחד

טהור

דאין הגרוע משלים שיעורו של חשוב, דהגרוע שיעורו מרובה. אבל החשוב משלים שיעורו של גרוע, דאפילו בשיעור מועטהחשוב מקבל טומאה

מן החמור

דסגי ליה בשיעור מועט

מן הקל

דבעי שיעור מרובה. ודוקא כסדר הזה הכתוב במשנה מצטרפין לקל שבהן, הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ. אבלבגד ועור, או בגד ומפץ, או שק ומפץ, אין מצטרפין, דהמחברן בטלה דעתו אצל כל אדם. ומיהו לעשות מהן טלאי על גבי מרדעת שלחמור, כולן מצטרפין, דמאיזה מהן שיקצע טפח ויעשה אותו טלאי למרדעת של חמור, מצטרף, דאינו מקפיד לשם אם הוא משנימינים