משנה ב
רביעית דם ורביעית דם תבוסה ממת אחד רבי עקיבא אומר משני מתים דם קטן שיצא כולו ר' עקיבא אומר כל שהוא וחכ"א רביעית כזית רמה בין חיה בין מתה ר' אליעזר מטמא כבשרו וחכמים מטהרים אפר שרופים רבי אליעזר אומר שעורו ברובע וחכמים מטהרין מלוא תרווד ועוד עפר קברות טמא רבי שמעון מטהר מלוא תרווד רקב שגבלו במים אינו חבור לטומאה
ר' עובדיה מברטנורא
רביעית דם
שיצא כולו לאחר מיתה
ורביעית דם תבוסה
שיצא מקצת רביעית מחיים ומקצת לאחר מיתה. ולקמן בפ"ג מפרש לה
תבוסה
לשון מתבוססת בדמיך ורביעית דם שיצא כולו לאחר מיתה, דאורייתא, דכתיב במת בנפש. אבל דם תבוסה אינו אלא מדרבנן. ותני דאורייתא ותני דרבנן
ממת אחד
ולא משני מתים. קסברי רבנן, יש אם למסורת ועל כל נפשות מת לא יבא נפשת כתיב חסר
ר' עקיבא אומר משני מתים
חצי רביעית ממת זה וחצי רביעית ממת אחר, מטמא באוהל. דסבר יש אם למקרא, נפשות מת, משמע שתי נפשות ושיעור אחד, מדלא קאמר נפשות מתים. ואין הלכה כר' עקיבא
ר' עקיבא אומר כל שהוא
כשם שטמא בעצמות רוב מנין ורוב בנין אע"פ שאין בו רובע הקב שהוא שיעור המיוחד לעצמות, כך טמא בדם הקטן שיצא כולו אע"פ שאין בו רביעית שהוא שיעור המיוחד לדם
וחכמים אומרים רביעית
אם אמרת בעצמות שבידוע שכולו לפניך, תאמר בדם שאני אומר נשתיירה ממנה טפה כל שהוא ולא יצא כולו. והלכה כחכמים
כזית רמה
שנולדה בבשר המת
מטמא כבשרו
דרמה היוצאה מן המת אפילו חיה, כבשר המת היא חשובה, משום דאדם מחיים אקרי רמה, דכתיב אף כי אנוש רמה
וחכמים מטהרים
והלכה כחכמים
אפר שרופים
אדם שנשרף ונעשה אפר ולא נתערב בו מאפר עצים
שעורו ברובע
קב אפר, מטמא
וחכמים מטהרים
והלכה כחכמים
עפר קברות
עפר שמעורב בו דם וליחה של מת. ומלא תרווד ועוד טמא, לפי שאי אפשר למלוא תרווד ועוד שלא יהיה בו מלוא תרווד רקב דאמר לעיל שהוא טמא. והכי נמי מיירי במת שנקבר ערום בארון של שיש שאין עפר אחר מעורב בו
ר' שמעון מטהר
ואין הלכה כר' שמעון
אינו חיבור לטומאה
ואם האהיל על מקצתו אינו כאילו האהיל על כולו. וכן לענין מגע
----------------------
משנה ג
אלו מטמאין במגע ובמשא ואינן מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העובדי כוכבים ובית הפרס אבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי השדרה והגלגולת שחסרו כמה הוא חסרון בשדרה בית שמאי אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים אפילו חוליה אחת ובגלגולת בית שמאי אומרים כמלוא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות באיזה מקדח אמרו בקטן של רופאים דברי ר' מאיר וחכ"א בגדול של לשכה
ר' עובדיה מברטנורא
עצם כשעורה
מטמא במגע ובמשא. דכתיב ועל הנוגע וגו', ושם לא נאמר בעצם אדם. ללמד על עצם כשעורה שמטמא במגע אע"פ שאינו ניכר שהוא של אדם. אבל באוהל, אדם כי ימות באוהל כתיב. ובעצם לענין טומאת אוהל, בעינן שיהא ניכר שהוא של אדם, שהרי במקום אחר הוא אומר בעצם אדם
וארץ העמים
כל חווץ לארץ קרי ארץ העמים. והכא מיירי בגוש עפר שבא מחווץ לאר שהוא מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל. אבל הנכנס לארץ העמים, אפילו לא נגע ולא נשא כגון שהיה רוכב על סוס, טמא, דעל אוירה של ארץ העמים נמי גזרו
בית הפרס
שדה שנחרש בה קבר ונשברו עצמות המת ונדושו בעפר אותו שדה. ופרס מלשון פרוסה. הלוא פרוס לרעב לחמך
כמה חסרון בשדרה
ולא יטמא באוהל, אלא במגע ובמשא
כמלוא מקדח
מלוא רוחב הנקב שנוקבין במרצע
כדי שינטל מן החי וימות
ושיערו חכמים בחסרון כסלע
בקטן של רופאים
במרצע קטן שהרופאים פותחים בו הנגעים
בגדול של לשכה
ושיערו חכמים שהוא נקב כפונדיון