Ohalos 1:8-2:1

משנה ח

מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם שלשים בפיסת הרגל ששה בכל אצבע עשרה בקורסל שנים בשוק חמשה בארכובה אחד בירך שלשה בקטלית אחד עשרה צלעות שלשים בפיסת היד ששה בכל אצבע שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע וארבעה בכתף מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה ושמנה עשר חוליות בשדרה תשעה בראש שמנה בצואר ששה במפתח של לב וחמשה בנקביו כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי אבל אם אין עליהן בשר כראוי מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל

ר' עובדיה מברטנורא

פיסת הרגל

כף הרגל היא הפרסה

ששה בכל אצבע

לחמש אצבעות, היינו שלשים

קרסול

תרגום כרעיים, קרסולין. מקום חיבור הרגל והשוק

קטלת

למעלה בראש הירך

בקנה

עצם המחובר ליד. מלשון קנה המדה, שבו מודדים האמה

מרפק

קוד"ו בלע"ז

מאה ואחד מזה

שכל מה שמנה עד עכשיו מצד אחד מהגוף הוא, כגון יד אחד ורגל אחד ודופן אחת

מפתח של לב

הוא החזה. שמפני תנועת החזה מנשב הריאה על הלב, נמצא החזה פותח דרך שממנו יכנס האויר ויצא ללב

בנקוביו

הביצים וגיד האמה

בשר כראוי

כדי שיעלה ארוכה ויבריא, אם היה מחובר באדם חי

ואין מטמאין באוהל

לפי שטומאת אוהל אינה אלא או באדם שלם כדכתיב אדם כי ימות באוהל, או באבר הדומה לאדם כדכתיב בעצם אדם, מה אדם יש בו בשר וגידים ועצמות ומטמא באוהל, אף אבר שיש בו בשר וגידים ועצמות מטמא באוהל

---------------------

פרק ב

משנה א

אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת וכזית נצל ומלוא תרווד רקב השדרה והגלגולת אבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין ורוב בנינו ורוב מנינו של מת אע"פ שאין בהם רובע טמאין כמה הוא רוב מנינו מאה ועשרים וחמשה

ר' עובדיה מברטנורא

אלו מטמאין באוהל, המת וכזית מן המת

ואי קשיא, כזית מן המת מטמא מת עצמו לא כל שכן, הא מלתא מתרצה בגמרא בנזיר [דף נ"ט]. לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין שאין בו כזית בשר

נצל

בשר המת שנימוח ונעשה כמין ליחה סרוחה

מלוא תרוד

כף. ושיעורו מלא חפניים

רקב

גופו של מת כשכלה לחותו ונעשה כמין עפר. ואין מלוא תרוד רקב מטמא אלא מן המת שנקבר ערום בארון של שיש ומכוסה בכיסוי של שיש, עד שנודע בודאי שאין בו תערובת רקבון של בגד או של עץ או עפר אחר. אבל מת שנקבר בכסותו או בארון של עץ או בעפר, אין לו רקב. וכן מת שנקבר חסר אבר אין לו רקב

השדרה והגולגולת

אע"פ שאין בהם בשר מטמאים באוהל, לפי שצורת אדם ניכרת בהם, דכתיב בעצם אדם, עצם שניכר בו שהוא של אדם

אבר מן המת ואבר מן החי

דכתיב בחלל חרב או במת, אבר שהבדילתו החרב מן החי הרי הוא כמת

ורובע עצמות

רובע הקב של עצמות

מרוב המנין או מרוב הבנין

רבותי פירשו, שהן מועטין מהיות בהן רוב מנין ורוב בנין, דאע"פ שאין בהן לא רוב המנין ולא רוב הבנין מטמאין

ורוב בנינו ורוב מנינו

רוב בנין הגוף, או רוב מנין העצמות אע"פ שאינו רוב בנין הגוף, מטמאין, ואע"פ שאין בהן רובע. ורוב בנינו, כגון השוקים והירכים והצלעות והשדרה. ורוב מנינו, כגון ראשי אצבעות הידים והרגלים וכיוצא בהן, ובלבד שיהיו קכ"ה אברים, מטמאים