Ohalos 1:8-2:1 - Mishna Yomit

משנה ח

מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם שלשים בפיסת הרגל ששה בכל אצבע עשרה בקורסל שנים בשוק חמשה בארכובה אחד בירך שלשה בקטלית אחד עשרה צלעות שלשים בפיסת היד ששה בכל אצבע שנים בקנה ושנים במרפק אחד בזרוע וארבעה בכתף מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה ושמנה עשר חוליות בשדרה תשעה בראש שמנה בצואר ששה במפתח של לב וחמשה בנקביו כל אחד ואחד מטמא במגע במשא ובאהל אימתי בזמן שיש עליהן בשר כראוי אבל אם אין עליהן בשר כראוי מטמאין במגע ובמשא ואין מטמאין באהל

ר' עובדיה מברטנורא

פיסת הרגל

כף הרגל היא הפרסה

ששה בכל אצבע

לחמש אצבעות, היינו שלשים

קרסול

תרגום כרעיים, קרסולין. מקום חיבור הרגל והשוק

קטלת

למעלה בראש הירך

בקנה

עצם המחובר ליד. מלשון קנה המדה, שבו מודדים האמה

מרפק

קוד"ו בלע"ז

מאה ואחד מזה

שכל מה שמנה עד עכשיו מצד אחד מהגוף הוא, כגון יד אחד ורגל אחד ודופן אחת

מפתח של לב

הוא החזה. שמפני תנועת החזה מנשב הריאה על הלב, נמצא החזה פותח דרך שממנו יכנס האויר ויצא ללב

בנקוביו

הביצים וגיד האמה

בשר כראוי

כדי שיעלה ארוכה ויבריא, אם היה מחובר באדם חי

ואין מטמאין באוהל

לפי שטומאת אוהל אינה אלא או באדם שלם כדכתיב אדם כי ימות באוהל, או באבר הדומה לאדם כדכתיב בעצם אדם, מה אדם יש בו בשר וגידים ועצמות ומטמא באוהל, אף אבר שיש בו בשר וגידים ועצמות מטמא באוהל

---------------------

פרק ב

משנה א

אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת וכזית נצל ומלוא תרווד רקב השדרה והגלגולת אבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי רובע עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין ורוב בנינו ורוב מנינו של מת אע"פ שאין בהם רובע טמאין כמה הוא רוב מנינו מאה ועשרים וחמשה

ר' עובדיה מברטנורא

אלו מטמאין באוהל, המת וכזית מן המת

ואי קשיא, כזית מן המת מטמא מת עצמו לא כל שכן, הא מלתא מתרצה בגמרא בנזיר [דף נ"ט]. לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין שאין בו כזית בשר

נצל

בשר המת שנימוח ונעשה כמין ליחה סרוחה

מלוא תרוד

כף. ושיעורו מלא חפניים

רקב

גופו של מת כשכלה לחותו ונעשה כמין עפר. ואין מלוא תרוד רקב מטמא אלא מן המת שנקבר ערום בארון של שיש ומכוסה בכיסוי של שיש, עד שנודע בודאי שאין בו תערובת רקבון של בגד או של עץ או עפר אחר. אבל מת שנקבר בכסותו או בארון של עץ או בעפר, אין לו רקב. וכן מת שנקבר חסר אבר אין לו רקב

השדרה והגולגולת

אע"פ שאין בהם בשר מטמאים באוהל, לפי שצורת אדם ניכרת בהם, דכתיב בעצם אדם, עצם שניכר בו שהוא של אדם

אבר מן המת ואבר מן החי

דכתיב בחלל חרב או במת, אבר שהבדילתו החרב מן החי הרי הוא כמת

ורובע עצמות

רובע הקב של עצמות

מרוב המנין או מרוב הבנין

רבותי פירשו, שהן מועטין מהיות בהן רוב מנין ורוב בנין, דאע"פ שאין בהן לא רוב המנין ולא רוב הבנין מטמאין

ורוב בנינו ורוב מנינו

רוב בנין הגוף, או רוב מנין העצמות אע"פ שאינו רוב בנין הגוף, מטמאין, ואע"פ שאין בהן רובע. ורוב בנינו, כגון השוקים והירכים והצלעות והשדרה. ורוב מנינו, כגון ראשי אצבעות הידים והרגלים וכיוצא בהן, ובלבד שיהיו קכ"ה אברים, מטמאים

Ohalos1: 8

מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים בָּאָדָם: שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הָרֶגֶל— שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע, עֲשָׂרָה בַּקַּרְסֹל, שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק, חֲמִשָּׁה בָּאַרְכּוּבָה, אֶחָד בַּיָּרֵךְ, שְׁלשָׁה בַּקַּטְלִית, אַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת, שְׁלשִׁים בְּפִסַּת הַיָּד — שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע, שְׁנַיִם בַּקָּנֶה, וּשְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק, אֶחָד בַּזְּרוֹעַ, וְאַרְבָּעָה בַּכָּתֵף — מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה, וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה; וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה חֻלְיוֹת בַּשִּׁדְרָה, תִּשְׁעָה בָּרֹאשׁ, שְׁמוֹנָה בַּצַּוָּאר, שִׁשָּׁה בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁל הַלֵּב, וַחֲמִשָּׁה בִּנְקָבָיו. כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְטַמֵּא בְמַגָּע, וּבְמַשָּׂא, וּבְאֹהֶל. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי. אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וְאֵין מְטַמְּאִין בָּאֹהֶל.

There are two hundred and forty-eight limbs in a person: thirty in the foot — six per toe, ten in the ankle, two in the leg, five in the knee, one in the thigh, three in the hip, eleven ribs, thirty in the hand — six per finger, two in the forearm, and two in the elbow, one in the upper arm, and four in the shoulder — [for a subtotal of] one hun-dred and one on one side and one hundred and one on the other; [plus] eighteen vertebrae in the spine, nine in the head, eight in the neck, six in the chest, and five in the genitals. Each [of these limbs] conveys tumah via touching, carrying, or ohel. When is this so? When it contains sufficient flesh [to heal]. But if [the limb] does not contain sufficient flesh [to heal], it conveys tumah via touching or carrying, but not via ohel.

Ohalos2: 1

אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל: הַמֵּת; וְכַזַּיִת מִן הַמֵּת; וְכַזַּיִת נֶצֶל; וּמְלוֹא תַרְוָד רָקָב; הַשִּׁדְרָה; וְהַגֻּלְגֹּלֶת; אֵבֶר מִן הַמֵּת וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי; רֹבַע עֲצָמוֹת מֵרֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרֹב הַמִּנְיָן, וְרֹב בִּנְיָנוֹ וְרֹב מִנְיָנוֹ שֶׁל מֵת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶם רֹבַע. טְמֵאִין. כַּמָּה הוּא רֹב מִנְיָנוֹ? מֵאָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה:

These convey tumah through ohel: a corpse; an olive’s volume of a corpse; an olive’s volume of netzel; a ladleful of corpse-powder; the spine and the skull; a limb [sev-ered] from a corpse and a limb [severed] from a living body that have sufficient flesh [to heal]; a quarter [-kav] of bones [even if it is] less than most of the frame or less than the numerical majority; most of the [skeletal] frame or a numerical majority [of the bones] of a corpse, even if it comprises less than a quarter [-kav of bones]. [All of these] convey tumah. How many bones are a numerical majority [of the bones in the skeleton]? One hundred and twenty-five.

Suggestions