פרק כו
משנה א
סנדל עמקי וכיס של שנצות ר' יהודה אומר אף כפיפה מצרית רשב"ג אומר אף סנדל לדיקי כיוצא בהן הרי אלו מיטמאין ומיטהריןשלא באומן אמר רבי יוסי והלא כל הכלים מיטמאין ומיטהרין שלא באומן אבל אלו אף על פי שהן מותרין טמאין שההדיוט יכוללהחזירם לא אמרו אלא בכפיפה מצרית שאף האומן אינו יכול להחזירה
ר' עובדיה מברטנורא
סנדל עמקי
סנדלים הנעשות בכפר עמקי
כיס של שנצות
כמין רצועות תחובות בלולאות בשפת הכיס ומושכים אותן אילך ואילך והכיס נסגר מאליו
כפיפה מצרית
סל עשוי מצורי הדקל. מביאין נצרים והוצין וקורעין אותן ועושים מהן כמין חוטין ועושין מהן כפיפה וחבלים
סנדל לדיקי
שעושים אנשי לדיקיא
הרי אלו מיטהרין ומיטמאין שלא באומן
משום דכל הני יש להן רצועות ואין צריך לקשרן, אלא מותח ברצועות והן נסגרים מאליהן, וכן נפתחין מאליהן על ידי רצועות אחרות שמושך בהן, כעין שעושין לכיסין במקומנו. ואם הותרו אותן הרצועות דשוב אין ראויין לסגור ולפתוח, טהורים. ורבי יוסי סבר דאף על פי שהן מותרים, טמאין, כיון דהדיוט יכול להחזירם. חוץ מן הכפיפה, דאף האומן אינו יכול להחזירם. והלכה כר' יוסי
——————————————-
משנה ב
כיס של שנצות שנטלו שנציו טמא נפשט טהור טלה עליו את המטלת מלמטן טמא כיס לתוך כיס שנטמ' א' מהן במשקה לאנטמא חברו צרור המרגלית טמא צרור המעות ר"א מטמא וחכמים מטהרים
ר' עובדיה מברטנורא
שניטלו שנציו
לרבנן מיירי שלא ניטלו לגמרי אלא שניתקו מן הלולאות ועדיין תלויות בכיס. ולרבי יוסי אפילו ניטלו לגמרי, מפנישהדיוט יכול להחזירם
נפשט
הכיס ונעשה כמין עור חלק שאין לו בית קיבול, טהור
טלה עליו מטלית
נתן בשוליו טלאי, כלומר חתיכה קטנה של עור חיבר בו מלמטה. דדרך הכיסים מכניסים עור קטן ביןהתפירה וכשפושטו נשאר אותו העור ולא בטל קיבולו
לא נטמא חברו
דטומאת משקין לטמא כלים לאו דאורייתא ולא חשיב חיבור
צרור המרגלית
מניחין מרגלית בתוך עור להיות שמורה שם וקושרים אותו, וכשמוציאין המרגלית נשאר העור כמו כיס עדשיטרח ויפשט, מחמת אותה מרגלית שעמדה ימים רבים ונצרר
צרור המעות
כמו צרור המרגלית. וטעמא דצרור המרגלית מטמא טפי, משום דדרך צרור המרגלית לעמוד יותר מצרור המעות,שצרור המעות רגילים להתיר תמיד, משום דלהוצאה ניתנו. והלכה כחכמים