Keilim 22:4-5

משנה ד

כסא של כלה שניטלו חפויו ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין שמאי אומר אף מלבן של כסא טמא כסא שקבעו בעריבה ב"ש מטמאיןוב"ה מטהרין שמאי אומר אף העשוי בה

ר' עובדיה מברטנורא

שניטלו חפויו

לשון חפי פותחת, כמין שינים יוצאים מכל צד בכסא של כלה, ועשויין כדי שיסמכו עליהן

בית שמאי מטמאין

דאכתי חזי לישיבה

ובית הלל מטהרין

דלא חזי לכלה, והוי כנשבר

אף מלבן הכסא טמא

כלומר, אף מלבן הכסא בפני עצמו בלא הכסא ובלא חפויו טמא, כל שכן שהכסא בלא חפויו טמא.מלבן, צורת לבינה מרובעת עושים על הכסא ויושבים עליו

כסא שקבעו בעריבה

הביא כסא ממקום אחר וקבעו בעריבה דרך ישיבתו. ועריבה אינה טמאה מדרס, דחזיא ללישה

בית שמאי מטמאין

דלא בטל כסא לגבי עריבה

ובית הלל מטהרין

ממדרס. דבטל כסא לגבי עריבה. אבל כסא העשוי בעריבה עצמה מודו בית שמאי לבית הלל דטהור

ושמאי אומר

אף כסא העשוי בעריבה עצמה טמא מדרס

——————————

משנה ה

כסא שלא היו חפויו יוצאין וניטלו טמא שכן דרכו להיות מטהו על צדו ויושב עליו

ר' עובדיה מברטנורא

כסא שלא היו חפויו יוצאים

שאין הנסרים בולטים חוץ מן הכסא. שהכסא עשוי מארבע עצים ונסרים קבועין משלש רוחותהכסא עומדין גבוהים תחת העצים מהודקים זה אצל זה, וממעל לעצים לוחות עשויין לישב עליהן. ואם נשברו הלוחות העשויותלמושב, יכול להטות הכסא לכל צד שירצה ולישב על אותן הנסרים הקבועים בשלש רוחות של כסא, אבל כשהן בולטים לחוץ אינויכול להטותו על צדו. וחפויו דהכא לאו כחפויו דרישא שהן כמו שינים בולטים, אלא לנסרים שמחפין העצים קרי חפויו