Keilim 21:3-22:1 - Mishna Yomit

משנה ג

הנוגע ביד מגרה מכאן ומכאן טמא בחוט ובמשיחה באמה ובסניפין במכבש של חרש ובקשטנית טהור רבי יהודה אומר אףהנוגע במלבן של מסר הגדול טהור הנוגע ביתר ובקשת אע"פ שהיא מתוחה טהור מצודת האישות טהורה ר' יהודה אומר כל זמןשהיא מתוחה חבור

ר' עובדיה מברטנורא

מגרה

ברזל מלא פגימות שמנסרים בו הלוחות והנסרים. ובלע"ז סיג"א. ויש למגרה שני עצים, אחד מצד זה ואחד מצד זה, שבהםתופס חרש עצים בשעה שמנסר הלוחות, והעצים הללו הן בית יד למגרה. ואם נטמאת המגרה, הנוגע בהן טמא, דהוו לה ידות

בחוט ובמשיחה

בראש העצים הללו שהן בית יד, קושרין חוט ומשיחה וחבל שהולך על אורך המגירה ומחבר בין שניהןומעמידו

באמה

עץ ארוך שבאמצע אלו השני עצים והולך על אורך המגרה, קרוי אמה

ובסניפין

עץ קטן נתון מן החוט והמשיחה עד האמה, ובו פותלין וגודלין החוט והמשיחה, וראשו אחד בתוך החוט וראשו אחדבאמה. ופעמים ישים שנים

מכבש

מקום יש לו לחרש עצים שכובש ועוצר שם העצים העקומים והלוחות העקומות והעקושות כדי שיתישרו, וכן עוצר שםהעצים והנסרים שלא יתנועעו לכאן ולכאן עד שיתקנם למלאכתו

קשטנית

כמין קשת קטן של עץ שתוחבים בו ברזל של מקדח כשרוצה לקדוח בו, והאדם אוחז בקשת ומגלגל בו את הברזל. ואםהברזל טמא לא נטמא הקשת, דלא הוי חיבור, שדרכם היה שלא לחבר הקשת בברזל

מסר הגדול

מגירה גדולה שעשויה לנסור קורות, ועושים לה כמין מרובע מעצים דקים, והמגירה באמצע, ואותו המרובע קרוימלבן

טהור

שאין טמא אלא מקום אחיזת בית יד בלבד. ואין הלכה כר' יהודה

ביתר

חבל הקשת. לשון כוננו חצם על יתר

אע"פ שהיא מתוחה

אע"פ שהחץ ביתר ובקשת ומתוחה לירות בה ונטמא החץ, לא נטמא הקשת והיתר, שאין החץ חיבורלקשת ויתר

אישות

בריה שאין לה עינים. התנשמת מתרגמינן אישותא. וצדין אותה לפי שמפסדת את השדות

טהורה

שאינה חשובה כלי

כל זמן שהיא מתוחה

והחץ של ברזל בה. אם נטמא החץ נטמאת המצודה. ואין הלכה כר' יהודה

--------

פרק כב

משנה א

השלחן והדלופקי שנפחתו או שחיפן בשיש ושייר בהם מקום הנחת הכוסות טמאים רבי יהודה אומר מקום הנחת חתיכות

ר' עובדיה מברטנורא

השלחן והדלפקי

כלי עץ שמשימין בו צלוחיות ואשישות ואוכלין ומשקין, וממנו נוטלין ומשימין על השלחן

ושייר בהן מקום הנחת כוסות

שלא נפחת או שלא חיפן. דאי הוה כולו מחופה שיש, היה טהור ככלי אבנים, דבתר חפויואזלינן

מקום הנחת חתיכות

של לחם ושל בשר. דאם אין בשלחן מקום הנחת חתיכות, לאו שלחן הוא ולאו דלפקי הוא. ואין הלכהכר' יהודה

Keilim21: 3

הַנּוֹגֵעַ בְּיַד מְגֵרָה, מִכָּאן וּמִכָּאן — טָמֵא. בַּחוּט, וּבַמְּשִׁיחָה, בָּאַמָּה, וּבַסְּנִיפִין, בַּמַּכְבֵּשׁ שֶׁל חָרָשׁ, וּבַקַּשְׁטָנִית — טָהוֹר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַנּוֹגֵעַ בַּמַּלְבֵּן שֶׁל מַסָּר הַגָּדוֹל — טָהוֹר. הַנּוֹגֵעַ בַּיֶּתֶר וּבַקֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְתוּחָה — טָהוֹר. מְצוֹדַת הָאֵשׁוּת — טְהוֹרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְתוּחָה — חִבּוּר.

One who touches the handle of a bowsaw, at either end, is tamei. [One who touches] the string, the band, the bridge, the dowels, a carpenter’s press, or the bow-shaped handle of an auger is tahor. R’ Yehudah says: Also one who touches the frame of a great saw is tahor. One who touches the bowstring or the bow, even if it is stretched, is tahor. A mole trap is tahor. R’ Yehudah says: As long as it is set, it is considered connected.

Keilim22: 1

הַשֻּׁלְחָן וְהַדְּלֻפְקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ, אוֹ שֶׁחִפָּן בְּשַׁיִשׁ וְשִׁיֵּר בָּהֶם מְקוֹם הַנָּחַת הַכּוֹסוֹת — טְמֵאִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִיכוֹת.

A table or a delufki that became reduced or were overlaid with marble, and space remained on them for placing cups, they are tamei. R’ Yehudah says: [Only if there remained] space for placing pieces [of food].

Suggestions