פרק כא
משנה א
הנוגע בכובד העליון בכובד התחתון בנירים ובקירוס ובחוט שהעבירו על גבי ארגמן ובעירה שאינו עתיד להחזירה טהור בנפשהמסכת ובשתי העומד ובכפול שהעבירו על גבי הארגמן ובעירה שהיא עתידה להחזירה טמא הנוגע בצמר שעל האימה באשוויהטהור הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור
ר' עובדיה מברטנורא
הנוגע בכובד העליון
שני עצים עגולים יש לאורג, האחד שחוט השתי כרוך בו, והשני שלפניו שכל זמן שאורג והולך כורך בוהיריעה הנארגת. ולפי שהם כבדים, נקראים כובד. וכובד העליון הוא שלפניו, וכובד התחתון הוא הרחוק ממנו שכל השתי כרוך בו
בנירים
הן חוטים הארוגין על הקנה, ובעבורן מגביהין קצת החוטים ועושין דרך שילך בו הארג בחוט
וקירוס
מסרק שבו מכים על האריגה ומחברים החוטים
בחוט שהעבירו על גבי ארגמן
לאחר שנעשית הרקמה משימין חוטין עליה שלא תתלכלך, ואותן חוטין לא הוו חיבור לבגד
ובעירא
הוא אירא האמור בפרק קמא דשבת ולא גרדי באירא שבאזנו. והיא חתיכה קטנה. מצמר או מפשתן או מצמרגפן שאורגים בתוך המטפחות לנוי, וזורק אותו בתוך השתי וחוט של ערב כרוך בתוכה, ויש מהן שחורים ואדומים. ואם אינו עתידלהחזירה, כגון שהיא אדומה ועתה רוצה להכניס אירא שחורה, אע"פ שלא פסקה מן הבגד לא הויא חיבור
בנפש המסכת
חוטי הערב שהולכים בתוך המסכת כנפש בתוך הגוף, וכל דבר שהאורג נותן בתוך המסכת לתקן אריגתו, קרוינפש. והנוגע בהן כנוגע בבגד דהוו חיבור
שתי העומד
שצריך עדיין לבגד ועומד ליארג
ובכפול שהעבירו על גבי ארגמן
חתיכת בגד שתופרים על הארגמן שלא יתלכלך, הוי חיבור לבגד
עירא שעתיד להחזירה
כדפרישנא לעיל
בצמר שעל האימה
ויש שגורסים העימה בעי"ן. והכל אחד. והוא מקל ארוך או קנה שהנשים כורכות בו את הצמר וטוות
באשוויא
בצמר שעל האשוויא. ועימא ואשוויא שתיהן לטוות עשויות, אלא שמשונות זו מזו בצורתן
טהור
דאינו חיבור
פיקה
כמין עיגול קטן של מתכת ויש בו נקב, והנשים נותנות אותו בראש הפלך להכבידו. וקורים לו בלע"ז פוסרול"ו
עד שלא פירעה
קודם שיתירנה
משפירעה
לאחר שהתירה
————————————
משנה ב
הנוגע בעול ובקטרב בעין ובעבות אפילו בשעת מלאכה טהור בחרב ובבורך וביצול טמא בעין של מתכת בלחיין ובעריין טמא רבייהודה מטהר בלחיים שאינם עשויין אלא לרבות את העפר
ר' עובדיה מברטנורא
קטרב
מפורש למעלה פרק כלי מתכות, שהן שני עצים משני צדי העול והן נקובים, ומכניסים בתוך אותו נקב עץ ושמו קטרב,וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר
בעין
גד של צמר או עור או שק שכורכים על צואר הבהמה והעול עליו
עבות
עץ ארוך ועב שבמחרישה, שנכנס בתוך העול
והחרב
עץ עשוי בדמות חרב שתופס בו החורש
והכורך
עץ עקום דומה למרכב והוא הנטוש על הקרקע בעת החרישה
ביצול
עץ שתופס אותו החורש בידו, ובו מטה המחרישה לכל צד שירצה. ופירוש יצול, מטה. לא תטה משפט ,מתרגמינן לא תצלי דין
עין של מתכת
טבעת של מתכת
לחיים
שני עצים שבנקבי העול
עריים
עשוי כמין כלי של מסתת אבנים ובו משבר גושים של עפר. וקרוי עריים, מלשון ערער תתערער , ערו ערו עדהיסוד בה ואין הלכה כרבי יהודה שמטהר בלחיים