Keilim 20:6-7

משנה ו


סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס אבל טמא טמא מת מאימתי היא טהרתו ב"שאומרים משיתבר בית הלל אומרים משיקשר ר"ע אומר משיקבע


ר' עובדיה מברטנורא


סדין שהוא טמא מדרס


שראוי לטמא מדרס קאמר, ולא שנטמא מדרס ממש. דא"כ אדתני סיפאאבל טמא טמא מת, ליתני אבל טמא מגע מדרס, כדתני בהקומץ רבה


ועשאו וילון


מסך לפתח, או וילון לספינה. ודוקא שעשה בו שינוי מעשה, אבל מחשבה אינהמוציאתו מידי טומאה שהיו ראוין לה


אבל טמא טמא מת


מפני שהשמש מתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו לפעמים, הלכך לא בטילמתורת כלי


מאימתי טהרתו


שבטל תורת מדרס ממנו


משיתפר


בתוספתא מוכח דבית שמאי בעו שיקרענו ויתקננו למדת הפתח, ויתפור בו לולאותלתלותו במסך או בספינה. ובית הלל דאמרי משיקשור, לא בעו קריעה, אלא משיקשור בו הלולאותכדי לתלותו בהם. ואית ספרים דגרסי, בית שמאי אומרים משיתבר. והיא היא. כלומר משישברוהוויקרעוהו כדי לתפרו למדת הפתח


ר' עקיבא אומר משיקבע


מעת שיתלה אותו על הפתח או על הספינה. והלכה כבית הלל


———————————


משנה ז


מחצלת שעשה לה קנים לארכה טהורה וחכ"א עד שיעשה כמין כי עשאם לרחבה ואין בין קנהלחבירו ארבעה טפחים טהור נחלקה לרחבה ר' יהודה מטהר וכן המתיר ראשי המעדנין טהורהנחלקה לארכה ונשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים טמאה מחצלת מאימתי מקבלתטומאה משתקנב והיא גמר מלאכתה


ר' עובדיה מברטנורא


לארכה טהורה


אורך הקנה לאורך המחצלת, טהורה. דלא חזיא לשכיבה, שהקנים מזיקיןלשוכב, ולא חזיא כי אם לסיכוך


כמין כי


יונית. שהיא כמין כ' הפוכה שלנו. כלומר, לעולם היא טמאה עד שימשוך הקנים משלשהצדדים. והלכה כחכמים


עשאם לרחבה


אורך הקנה לרוחב המחצלת


ד' טפחים


כשיש בין קנה לקנה ד' טפחים, חזיא לשכב בין שני הקנים


נחלקה לרחבה


ונשברו הקנים שלה לחצי


רבי יהודה מטהר


דלא חזיא לשכיבה. ואין הלכה כר' יהודה


המתיר ראשי מעדנים


מנהג עושי מחצלאות כשמשלימין המחצלת נשאר כמין מלל, וגודליםאותו בכל שני טפחים גדיל אחד וקושרו שלא יסתר האריג. ואם ניתר עומד לסתירה ונתבטל מתורתכלי וטהורה. מעדנים, קשרים. כמו וילך אליו אגג מעדנות, כלומר, קשור כדרךשקושרים האסורים. וכן התקשר מעדנות כימה


שהם של ששה טפחים


שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן


משתקנב


משיחתוך ויקטום ראשי קרומים הבולטים. וזו היא קניבה


Keilim20: 6
סָדִין שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן — טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס, אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת. מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּתָּבֵר. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ.
[Regarding] a sheet that is [susceptible to becoming] tamei with midras [tumah] and one made it into a curtain, it is impervious to midras [tumah], but it is [susceptible to becoming] tamei with corpse-tumah. From when does it become tahor? Beis Shammai say: From when it is broken. Beis Hillel say: From when it is tied. R’ Akiva says: When it is attached.
Keilim20: 7
מַחֲצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ — טְהוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה כְמִין כִּי. עֲשָׂאָם לְרָחְבָּהּ וְאֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים — טְהוֹרָה. נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ — רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. וְכֵן הַמַּתִּיר רָאשֵׁי הַמַּעֲדַנִּין — טְהוֹרָה. נֶחְלְקָה לְאָרְכָּהּ וְנִשְׁתַּיְּרוּ בָהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּין שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים — טְמֵאָה. מַחֲצֶלֶת מֵאֵימָתַי מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה? מִשֶּׁתִּקָּנֵב, וְהִיא גְמַר מְלַאכְתָּהּ.
A mat in which one placed reed [stalks] along its length is tahor. But the Sages say: Only if [the stalks] are laid similar to the shape of a ki. [If] he placed [the reed stalks] along [the mat’s] width but there are not four handbreadths between one reed and the next, it is tahor. [If] it split in its width, R’ Yehudah rules it tahor. And similarly, if one unties the end knots, it is tahor. [If] it split in its length and three end knots remained of six handbreadths, it is tamei. From when does a mat become susceptible to tumah? From when it is trimmed, and this [represents] the completion of its manufacture.