משנה ב
חמת חלילין טהורה מן המדרס עריבת פיסונות בית שמאי אומרים מדרס וב"ה אומרים טמא מתעריבה מב' לוג ועד תשעה קבין שנסדקה טמאה מדרס הניחה בגשמים ונתפחה טמאה טמא מתבקדים ונסדקה מקבלת מדרס זה חומר בשירי כלי עץ מבתחלתן וחומר בשירי כלי נצרים מבתחלתןשמתחלתן אינם מקבלים טומאה עד שיתחסמו נתחסמו אע"פ שנשרו שפתותיהן כל שהן טמאין
ר' עובדיה מברטנורא
חמת חלילין
חמת מלא רוח ומשימין החלילים בפי החמת והרוח יוצא דרך הנקבים ומוציא מןהחלילים קול של שיר
טהורה מן המדרס
דלא חזיא לשכיבה
עריבת פיסונות
עריבה שמביאין בה אבנים קטנות ורגבי אדמה כדי לתת בנדבכים של בנין.ופיסונות לשון שקל פיסא שדא ביה דאמרינן בגמרא בסנהדרין גבי מרקוליס
בית שמאי אומרים מדרס
קסברי, משמשת שכיבה עם מלאכתה. ובית הלל סברי אינהמשמשת
שנסדקה טמאה מדרס
ואם לא נסדקה אינה טמאה מדרס, דאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו.אבל כשנסדקה ומוציאה משקין, אינה ראויה אלא לשכיבה. ופחותה מב' לוגים, או יתירה מתשעהקבין, אינה טמאה מדרס ואפילו נסדקה
ונתפחה
מחמת גשמים מתנפח העץ ונסתם הסדק
טמאה טומאת מת
כמו שהיתה בתחלה קודם שנסדקה, מפני שיש לה בית קיבול. ואינה טמאהמדרס, דאינה מיוחדת לשכב עליה, הואיל ומשתמשין בה בלישה
בקדים ונסדקה
לאחר שנתפח העץ ונסתם הסדק, הניחה ברוח קדים ונסדקה
טמאה מדרס
דחזרה להיות ראויה לשכיבה ולא ללוש בה
זה חומר בשיירי כלי עץ
דתחלתן אין טמאין מדרס, וכשנסדקו טמאים מדרס
כלי נצרים
סלים עשויין מנצרים של ערבה וכיוצא בהן
עד שיתחסמו
שתגמר שפתן העליונה
אע"פ שנשרו שפתותיהן כל שהן
שנפלו שפתותיהן ולא נשאר בשפתותיהן אלא כל שהן,טמא
———————————
משנה ג
מקל שעשאו בית יד לקורדום חבור לטומאה בשעת מלאכה הדיוסטר חבור לטומאה בשעתמלאכה קבעו בכלונס טמא ואינו חבור לה עשה לו דיוסטר אין טמא אלא צרכו כסא שקבעו בכלונסטמא ואינו חבור לו עשה בו כסא אין טמא אלא מקומו קבעו בקורת בית הבד טמא ואין חבור להעשה בראשה כסא טהור מפני שאומרין לו עמוד ונעשה את מלאכתנו
ר' עובדיה מברטנורא
מקל
של עץ בעלמא שעשאו בית יד לקרדום לפי שעה, שלא קבעו בתוכו
חיבור לטומאה בשעת מלאכה
דאע"ג דבאפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה, הכאבית יד הוא, וידות נתרבו לכל תורת טומאת הכלי או האוכל, ואם נטמא הקרדום נטמא הבית יד, וכןאם נגעה טומאה בבית יד נטמא הוא ונטמא הקורדום עמו. ודוקא בשעת מלאכה הוי חבור לטומאה,שלא בשעת מלאכה לא, דשלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזרקו לבין העצים
דיוסטר
כלי המשמש לשני צדדים. דיו, שנים. סטר, צד. כדמתרגמינן לסטר חד. והוא מקל שיש בושני נקבים אחד מלמטה ואחד מלמעלה, ושתי יתדות תחובות בהן אחת ממזרח למערב ואחת מצפוןלדרום, והנשים מסיכות בו את המטוה שבפלך, וקורין לו נספ"א בלע"ז. ופעמים שעושין אותן ידותמברזל ומקבלין טומאה
קבעו בכלונס
קבע הדיוסטר דהיינו המקל עם שתי יתדותיו בכלונס, דהיינו עץ ארוך וגדולהתקוע בארץ
טמא
הדיוסטר מכאן ואילך, אם נגעה בו טומאה, דהוי המקל חיבור ליתדות בין בשעת מלאכה ביןשלא בשעת מלאכה, כיון שנקבע, שאין אדם עשוי לזרקו לבין העצים, אבל הכלונס עצמו אינו חיבורלו, שאם נגעה טומאה בכלונס לא נטמא הדיוסטר
עשה בו הדיוסטר
שקבע שתי היתדות בגופו של כלונס
אין טמא
מן הכלונס אלא מה שהוא לצורך היתדות להסך את המטוה, והשאר בין מלמעלה ביןמלמטה טהור, שהכלונס ארוך הוא וגדול
כסא
שהוא עשוי, וקבעו בכלונס, הכסא טמא מדרס, ואין הכלונס חיבור לו להיות מיטמא מדרסכמותו
עשה בו כסא
מן הכלונס עצמו עשה כסא
אין טמא אלא מקומו
דהיינו צורך הישיבה. ושאר הכלונס טהור
קבע הכסא בקורת בית הבד
שעוצרים בה השמן מן הזיתים. הכסא טמא מדרס, והקורה אינוחיבור וטהורה. ואם מעץ הקורה עצמה הכסא עשוי בראשה האחד, אף הכסא טהור, דאומרים לועמוד ונעשה מלאכתנו. ותניא בתורת כהנים, אשר ישב עליו יטמא, יכול אפילו ישב על האבן ועלהקורה, תלמוד לומר, כלי. ולא אבן ולא קורה. אוציא את אלו, ולא אוציא כלי אבנים כלי גללים כליאדמה, תלמוד לומר הכלי, כלי המיוחד לקבל טומאה, וכלים הללו אין מקבלים טומאה לעולם. אין ליאלא כסא וספסל וקתדרא המיוחדים לישיבה, מנין תיבת הבלנים, תיבה שפתחה מצדה, עריבהמשני לוג עד תשעה קבין שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה רגלו אחת, תלמוד לומר וכל הכלי, ריבה. יכולאפילו כפה סאה וישב עליה, תרקב וישב עליו, תלמוד לומר אשר ישב, המיוחד לישיבה, לא שאומריםלו עמוד ונעשה מלאכתנו