Keilim 18:9-19:1

משנה ט

 מטה שנגנב חציה או אבד חציה או חלקוה אחין או שותפין טהורה החזירוה מקבלת טומאהמכאן ולהבא מטה מיטמאה חבילה ומיטהרת חבילה דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים מיטמאהאיברים ומיטהרת איברים

 ר' עובדיה מברטנורא

טהורה

ואפילו איכא ארוכה ושתי כרעים, הואיל ואין בדעתם להחזיר. וכי מהני, דוקא במקוםשהכל לאדם אחד

מקבלת טומאה מכאן ולהבא

אבל למפרע לא, דכיון דחלקוה פרחה טומאה מינה

מיטמאת חבילה

אם פירשה הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, הוי חבור, ואם נטמאתהכרע נטמאת הקצרה. כשם שכשכולה שלימה אם נטמא אחד מאיבריה נטמאת כולה, כך נמיכשפירש הכרע מן הארוכה ועומדת עם הקצרה, נעשית חבילה עם הקצרה, וכשנטמאת הכרענטמאת הקצרה עמה

ומטהרת חבילה

שאם הטביל הכרע עם הקצרה אין הקצרה חוצצת עליה, כי היכי דלא חייצהעליה כשמטבילה כשהיא שלימה

וחכמים אומרים מטמא איברים

ולא חבילה. דאם נטמאת כרע, היא טמאה ולא קצרה,דאינה חיבור כשלימה

ומטהרת אברים

כשבא להטבילה מטביל הכרע בפני עצמה, ולא חבילה עם הקצרה, שהקצרהחוצצת עליה. דאינה חיבור כשלימה דמטביל מטה שלימה טהורה אע"פ שלא פירקה, אבל השתאדפירשה הכרע מן הארוכה לא הוי חבילה עם הקצרה, וצריך להטבילה בפני עצמה. והלכה כחכמים.כך נראית פירוש משנה זו מן התוספתא, וכך פירשוה רבותי

--------

פרק יט

משנה א

המפרק את המטה להטבילה והנוגע בחבלין טהור החבל מאימתי הוא חבור למטה משיסרג בהשלשה בתים והנוגע מן הקשר ולפנים טמא מן הקשר ולחוץ טהור נימי הקשר הנוגע בצרכו טמאוכמה הוא צרכו רבי יהודה אומר שלש אצבעות

ר' עובדיה מברטנורא

 המפרק את המטה להטבילה

אע"פ שמיטהרת כשהיא שלימה, פעמים שהיא גדולה ואינהיכולה ליכנס במקוה וצריך לפרקה

והנוגע בחבלים

גרסינן. כלומר, בין מפרק בין נוגע בחבלים טהור. ובמטה שנטמאת במת אובמשכב הזב איירי, וכגון שאין במטה ארוכה ושתי כרעים, ואפילו הכי צריך להטבילה, כדי שלאתחזור לטומאתה כשיחברנה. והנוגע בחבלים טהור, דמכיון שפירקה שוב אין החבלים חיבור

החבל מאימתי חיבור

בתחלה כשאדם מסרג את המטה שלימה וסורג בה שלשה בתים ועדייןנשאר החבל ארוך הרבה. נטמאת המטה נטמא החבל. והנוגע בחבל, טמא. דכולו חיבור הואיל וסופולסרגו

מן הקשר ולפנים

אם קשר חבל אחר לזה החבל שסורג בו, אין החבל האחר חיבור מן הקשרולחוץ

נימי הקשר

כשקושרים שני חבלים זה בזה מניחין מעט מראשי החבלים מזה ומזה יוצאים חוץלקשר, והן נקראים נימי הקשר

הנוגע בצורכו טמא

דכיון דצורך לקשר הם, שאם היה קושר בראש החבל ממש היה הקשרניתר, נמצא שאלו הנימין מעמידים הקשר וכקשר דמו

רבי יהודה אומר שלש אצבעות

הוו חבור, דהוא צורך הקשר. טפי לא