משנה טז
קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קבול מתכות והאסל שיש בו בית קבולמעות וקנה של עני שיש בו בית קבול מים ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליותהרי אלו טמאין ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי אוי לי אם אומר אוי לי אם לאאומר
ר' עובדיה מברטנורא
קנה המאזנים
הרמאים עושין אותו חלול ומניחין בחללו כסף חי, וכששוקלין מטין בקנה מעטוהולך הכסף חי לצד הדבר הנשקל ומכביד ומכריעו
והמחוק
שמוחקין בו המדה כשהיא גדושה. ואם עושין אותה של דלעת וכיוצא בה מן הדבריםהקלים הוא מיקל ורע למוכר, ואם עושים אותה ממתכת הוא מכביד ורע ללוקח. אבל עושים אותהשל זית ושל אגוז ושל אשכרוע. והרמאי עושה המחוק של זית ושל אגוז חלול, כשהוא מוכר מכניס בומתכת כדי שיכביד, וכשהוא קונה מסלקו
והאסל
מוט שנושאים בו בכתף. וכשיש פועלים מרובים, לאחר שקבל שכרו משים בבית קיבולשבמוט את שכרו, ואומר לבעה"ב לא נתת לי שכרי, וכשמחפשים אותו אין נותנים לב לחפש שם
קנה של עני שיש בו בית קבול מים
ושותה מהן, וכששואלים אותו אם טעם כלום, אומר אנימתענה היום. ורבותי פירשו, בית קבול מים, בית קיבול משקין. וכשטורח אצל בעל הבית בבית הבדגונב בו מן השמן
מקל שיש לו בית קיבול מזוזה ומרגליות
ועושין כן כדי לגנוב בו את המכס
אוי לי אם אומר
שמא ילמדו ממני בני אדם לרמות
ואוי לי אם לא אומר
שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאים במעשה ידינו, ומתוך כךיבואו לרמות יותר. ולמה אמרם, משום דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעיםיכשלו בם
----------------------------------
משנה יז
תחתית הצורפים טמאה ושל נפחין טהורה משחזת שיש בה בית קבול שמןטמאה ושאין בה טהורה פנקס שיש בו בית קבול שעוה טמאה ושאין בה טהורהמחצלת הקש ושפופרת הקש רבי עקיבא מטמא ורבי יוחנן בן נורי מטהר רבישמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן מחצלת קנים ושל חלף טהורה שפופרתהקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את כל הככיי
ר' עובדיה מברטנורא
תחתית הצורפים
צורפי זהב וכסף יש תחתיהם כלי ששמו תחתית, והוא עשוי לתת בתוכוגרוטאות של כסף ושל זהב. אבל של נפחים אין עשוי לקבל, ולא מיוחד נמי לישיבה
משחזת
של עץ שמשחיזין בה את הסכין. ועושין לה בית קבול שמן שמושחין בה שמן להשחיז
פנקס של שעוה
שיש לחנוני ולשולחני שכותב עליו בחרט
קש
זנבות השבולים. ועושים מהם מחצלאות
ושפופרת הקש
שהוא חלול ויש לו בית קיבול
רבי עקיבא מטמא
ואע"פ שקיבולו מועט. דהא תנן לעיל העושה כלי קבול מכל מקום טמא,וקמיפלגי אי הוי דבר העומד אי לא, דאין טמא אלא דבר העומד מאליו. ור"ע חשיב ליה דבר העומד,ור' יוחנן בן נורי לא חשיב ליה דבר העומד. והלכה כר' עקיבא
פקועות
דלעת מדברית. וי"א אבטיחים קטנים מרים, וקנה שלהן חלול כשפופרת של קש
חלף
מין עשב הוא ועושים ממנו חלפים ומחצלאות. וקורין לו בערבי חלפא
טהורה
מטומאת שרץ. אבל לא ממשכב ומושב. שהיא מטמאה משכב ומושב דאורייתא אם אינהעשויה לסכך
קנה שחתכו לקבלה
לתת בו כחול וכיוצא בו
הככי
המוח הלבן שבתוך הקנה. וקודם לכן אין לקנה טומאה ואפילו מדברי סופרים