משנה ב
דכון שיש בו בית קבול קדירות טהור משום כירה וטמא משום כלי קבול הצדדין שלו הנוגע בהם אינו טמא משום כירה הרחב שלו רבימאיר מטהר ורבי יהודה מטמא וכן הכופה את הסל ועושה על גביו כירה
ר' עובדיה מברטנורא
דכון
לשון מקום. כמו דוך פלן . והוא מקום בולט מן הכירה שכשמוציאין הקדרה מן הכירה מושיבין אותה על אותההבליטה, ופעמים יש לו בית קבול שתי קדירות או שלש
טהור משום כירה
דאם נטמאת הכירה לא נטמא הוא. אי נמי, אינו מטמא במחובר ככירה
הצדדים שלו
כותליו של דכון שאינן מן הכירה
הרחב שלו
הוא כותל הכירה עצמה לצד בית קיבולו של דכון. ולפי שהדכון מרחיב והולך לצד הכירה קרי לה רחב
רבי מאיר מטהר
דלא חשיב ככירה
ורבי יהודה מטמא
דחשיב ככירה. והלכה כרבי יהודה
וכן הכופה את הסל
ובנה על גביו כירה. ובולט חוץ לכירה. והסל הוא מטמא משום כלי עץ, וכשבנה עליו כירה ורוחב הסל בולט חוץלדופני הכירה ושופתים קדרות על אותה הבליטה, דינו כדכון
-----------------------------
משנה ג
כירה שנחלקה לארכה טהורה ולרחבה טמאה כופח שנחלק בין לארכו בין לרחבו טהור חצר הכירה בזמן שהיא גבוהה שלש אצבעותמטמאה במגע ובאויר פחותה מכאן מטמאה במגע ואינה מטמאה באויר כיצד משערין אותה ר' ישמעאל אומר נותן את השפוד מלמעלןלמטן וכנגדו מטמאה באויר רבי אליעזר בן יעקב אומר נטמאה הכירה נטמאת החצר נטמאה החצר לא נטמאה הכירה
ר' עובדיה מברטנורא
כירה שנחלקה לארכה טהורה
כירה מקום שפיתת שתי קדרות. וכשנחלקה לארכה בטלו שתי שפיתות, ואם נחלקה לרחבה שתישפיתות קיימות זו לבדה וזו לבדה
כופח
מקום שפיתת קדרה אחת. ובין שנסדק לארכו בין שנסדק לרחבו בטל מקום השפיתה
חצר הכירה
כעין מחבת גדולה של חרס והכירה יושבת באמצע מחוברת לחצר
שלש אצבעות
שכותלי החצר גבוהים שלש אצבעות. כשם ששיעור כירה תחלתה שלש, כדתנן לעיל בפרק התנור, כך שיעור חצר הכירהגבהו אין פחות משלש, ופחות משלש אין אויר שלה חשוב. ומיהו מטמאה במגע מדרבנן. אי נמי, משום דהוי כמו יד לכירה, ויד יש לו מגעואין לו אויר
כיצד משערין אותה
משום דכירה גבוהה מחצר הרבה וצריכים אנו לשער מה נחשב אויר החצר
נותן את השפוד
ראשו אחד על כותל החצר הנמוך וראשו אחר על כותל הכירה הגבוה, וכל שלמטה מן השפוד אם נתלה שם שרץאע"פ שהוא למעלה מכותלי החצר כאילו נתלה למטה, דכל זה נחשב אויר החצר
לא נטמאת הכירה
דחצר טפלה לכירה, ואין כירה טפלה לחצר. ואין הלכה כר' אליעזר בן יעקב