Keilim 2:1-2 - Mishna Yomit

פרק ב

משנה א

כלי עץ וכלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית פשוטיהן טהורים ומקבליהן טמאים נשברו טהרו חזר ועשה מהם כלים מקבלין טומאה מיכןולהבא כלי חרס וכלי נתר טומאתן שוה מיתטמאין ומטמאין באויר ומיטמאין מאחוריהן ואינן מיטמאין מגביהן ושבירתן היא טהרתן

ר' עובדיה מברטנורא

כלי עץ כלי עור כלי עצם

בפרשת מטות כתיב וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו, ומרבינן מוכל מעשה עזיםלרבות דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים, דהיינו כלי עצם, ואיתקש לכלי עור וכלי עץ. ובפרשת שמיני איתקוש כלי עור וכלי עץלשק, דכתיב מכל כלי עץ או בגד או עור או שק. הלכך פשוטיהן טהורים, דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן. וכלי חרס אע"ג דפשוטיהןטהורים לא מצי למתני בהדי הנך, משום דכל הני טהורים כשאין להם בית קבול אע"פ שיש להן תוך, כגון חבית של עץ שאין לה שוליםומפולשת מעבר אל עבר טהורה, ובכלי חרס כהאי גוונא טמא, משום דבתוכו תלה רחמנא והרי יש לו תוך אע"פ שאין לו בית קבול.ופשוטיהן טהורים דתנן הכא, היינו מדאורייתא, אבל חכמים גזרו טומאה על פשוטי כלי עץ ועור ועצם, כדמוכח בגמרא בבא בתרא .ומדאורייתא נמי אינן טהורים אלא מטומאת מת או טומאת שרץ, אבל טמאים טומאת משכב ומושב אם הן ראויין למשכב ומושב

וכלי זכוכית

רבנן גזרו עליהן טומאה, הואיל ותחלת ברייתן מן החול הוו ככלי חרס, וחמירי מכלי חרס שאינו מקבל טומאה מגבו, וכליזכוכית מטמאין מגבן הואיל ונראה תוכן כברן. ופשוטיהן של כלי זכוכית טהורים אפילו מדרבנן, דעבדו רבנן הכירא כי היכי דלא לשרוףעלייהו תרומה וקדשים

מקבלין טומאה מכאן ולהבא

אבל לא חזרו לטומאתן ישנה, דלא גזור רבנן שאם עשה מהם כלים חזרו לטומאתן ישנה אלא בכלימתכות בלבד

כלי נתר

כלים העשויין מאדמה שחופרים ממנה צריף. אלומ"י בלע"ז

מיטמאין ומטמאין באויר

אם נתלית טומאה באויר הכלי, נטמא הכלי. חזר ותלה אוכלים באוירן, מטמאין את האוכלים אע"פ שלאנגעו, דכתיב כל אשר בתוכו יטמא. ואפילו מלא חרדל שאינו נוגע בדפנות הכלי

ומיטמאין מאחוריהן

כלים שחקק בית מושבם מבחוץ כדרך שעושים לכוסות של כסף, ופעמים כופין אותן על פיהם ומשתמשין בביתקיבול שבאחוריהן. אם נגעה טומאה באותו בית קיבול, נטמא הכלי חרס. ומדלא ערבינהו ותנינהו, מיטמאין ומטמאין מאויריהן ואחוריהן,שמע מינה דאין מיטמא מאויר אחוריו, דלא חשיב תוך שלאחוריו תוך גמור דאורייתא ליטמא מאוירו, אבל מיטמא אם נגעה טומאה באותוחקק שלאחוריו

ואין מיטמאין מגביהן

דכתיב וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו, מתוכו הוא מיטמא ואינו מיטמא מגבו. ושאר כל הכלים חוץמכלי חרס וכלי נתר אינן מיטמאין מאוירן עד שתגע הטומאה בעצמו של כלי, וכשנגעה הטומאה בעצמו של כלי בין מגבו בין מתוכו טמא.והיינו דתנן בפ"ק דחולין, הטהור בכלי חרס טמא בכל הכלים, והטהור בכל הכלים טמא בכלי חרס

ושבירתן היא טהרתן

וכולהו כלים נמי שבירתן היא טהרתן. אלא כלי חרס וכלי נתר שבירתן בלבד מטהרתן, שאין להם טהרהבטבילה אלא בשבירה בלבד

----------------------------------

משנה ב

הדקין שבכלי חרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן מכדי סיכת קטן ועד לוג מלוג ועד סאה ברביעית מסאה ועדסאתים בחצי לוג מסאתים ועד שלש ועד חמש סאין בלוג דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אני איני נותן בהן מדה אלא הדקין שבכליחרס וקרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שיעורן מכדי סיכת קטן ועד קדירות הדקות מהקדירות הדקות ועד חביות לודיותברביעית מלודיות ועד לחמיות בחצי לוג מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג רבן יוחנן בן זכאי אומר חצבים גדולים שיעורן בשני לוגין הפכיםהגלילים והחביונות שיעור קרקרותיהן כל שהן ואין להם דפנות

ר' עובדיה מברטנורא

הדקין שבכלי חרס

כלי חרס הדקין וקטנים, בין שהן עצמן אינן מחזיקין אלא כדי סיכת קטן, בין שנשברו ונשארו קרקעותיהן, פירוש,כמו קרקעותיהן דהיינו שולים שכלפי הקרקע, או נשארו דפנותיהן ויכולים לבדן לישב בלא סמיכה, עדיין כלים הן. ואם מחזיקין שמן כדיסיכת קטן, כלומר כדי סיכת אצבע קטנה של קטן בן יומו, טמאין. והכי מפורש במסכת שבת, סיכת קטן, אבר קטן של קטן בן יומו

עד לוג

שיעור זה של סיכת קטן, לשברי כלי שלא היה מתחלתו אלא לוג. דאם היה תחלתו יותר מלוג, בעינן שיעור גדול לשבריו יותר מכדיסיכת קטן

מלוג ועד סאה

כלי שהיה מתחלתו מחזיק מלוג ויותר מלוג עד סאה, שיעור שבריו ברביעית הלוג. וליתר מסאה עד סאתים, שיעורשבריו בחצי לוג. וכן כולם

אני איני נותן בהם מדה

לפי גודל הכלי וקטנו, אלא לפי המקומות שרגילין לעשותן ולפי צורת הכלים

'אלא הדקין שבכלי חרס וכו

שאין להם צורת קדירות והם קטנים ביותר, שיעור שבריהן כדי סיכת קטן. ומשהגיעו להיות כתבניתקדרות קטנות, שיעורן ברביעית

חביות לודיות

חביות שנעשות בלוד

לחמיות

שנעשות בבית לחם. והן גדולות מאותן שנעשות בלוד

חצבים גדולים

כדות גדולות כל מה שאפשר

הפכין הגלילים

שנעשים בארץ הגליל

והחביונות

חביות קטנות. והיינו דקין שבכלי חרס

ואין להן דפנות

דדוקא השולים טמאות אם נשאר בהן כדי סיכת קטן, אבל הדפנות טהורות. והלכה כרבי עקיבא

Keilim2: 1

[א] כְּלֵי עֵץ, וּכְלֵי עוֹר, וּכְלֵי עֶצֶם, וּכְלֵי זְכוּכִית — פְּשׁוּטֵיהֶן טְהוֹרִים, וּמְקַבְּלֵיהֶן טְמֵאִים. נִשְׁבְּרוּ — טָהֵרוּ. חָזַר וְעָשָׂה מֵהֶם כֵּלִים — מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא. כְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי נֶתֶר — טֻמְאָתָן שָׁוָה: מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין בָּאֲוִיר, וּמִטַּמְּאִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן, וְאֵינָן מִטַּמְּאִין מִגַּבֵּיהֶן, וּשְׁבִירָתָן הִיא טָהֳרָתָן.

Wooden utensils, leather utensils, bone utensils, and glass utensils: Their flatwares are tahor but their hollowares are tamei; [if] they break, they become tahor; [if] one remade [the broken utensils] into [new] utensils, they are susceptible to tumah from then on. Earthenware utensils and nesser utensils are identical in their [laws of] tumah: They contract tumah and transmit tumah via airspace; they contract tumah via [a receptacle in] their exterior; they do not contract tumah via their exterior; their breakage is their taharah.

Keilim2: 2

[ב] הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן, וְדַפְנוֹתֵיהֶן יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסוּמָּכִין — שִׁעוּרָן מִכְּדֵי סִיכַת קָטָן וְעַד לֹג. מִלֹּג וְעַד סְאָה — בִּרְבִיעִית. מִסְּאָה וְעַד סָאתַיִם — בַּחֲצִי לֹג. מִסָּאתַיִם וְעַד שָׁלֹשׁ וְעַד חָמֵשׁ סְאִין — בְּלֹג; דִבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲנִי אֵינִי נוֹתֵן בָּהֶם מִדָּה, אֶלָּא, הַדַּקִּין שֶׁבִּכְלֵי חֶרֶס, וְקַרְקְרוֹתֵיהֶן, וְדַפְנוֹתֵיהֶן יוֹשְׁבִין שֶׁלֹּא מְסוּמָּכִין — שִׁעוּרָן מִכְּדֵי סִיכַת קָטָן וְעַד קְדֵרוֹת הַדַּקּוֹת. מֵהַקְּדֵרוֹת הַדַּקּוֹת וְעַד חָבִיּוֹת לוּדִיּוֹת — בִּרְבִיעִית. מִלוּדִיּוֹת וְעַד לַחְמִיּוֹת — בַּחֲצִי לֹג. מִלַחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים — בְּלֹג. רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר: חֲצָבִים גְּדוֹלִים שִׁעוּרָן בִּשְׁנֵי לֻגִּין. הַפַּכִּים הַגְּלִילִים וְהַחֶבְיוֹנוֹת — שִׁעוּר קַרְקְרוֹתֵיהֶן כָּל שֶׁהֵן, וְאֵין לָהֶם דְּפָנוֹת.

The smallest of the earthenware utensils and their bottoms or walls [which can] rest without support, their measure [for susceptibility to tumah] is from enough [oil] to anoint an infant and up to a log. [Utensils containing] from a log up to a se’ah [are measured] with a quarter-[log]. [Utensils containing] from a se’ah up to two se’ah [are measured] with a half-log. [Utensils containing] from two se’ah up to three [se’ah] and up to five se’ah [are measured] with a log; [these are] the words of R’ Yishmael. R’ Akiva says: I do not assign them a measurement; rather, small earthenware utensils and their bottoms or walls [which can] rest without support, their measure [for contraction of tumah] is enough [oil] to anoint an infant, and [this applies] up [to utensils the size of] small pots. [Utensils] from [the size of] small pots [up] to Lodian barrels [are measured] with a quarter-[log]. [Utensils] from [the size of] Lodian [barrels up] to Lechemian [barrels are measured] with a half-log. [Utensils] from [the size of] Lechemian [barrels up] to large casks [are measured] with a log. R’ Yochanan ben Zakkai says: Large casks — their measure is two lugin. Galilean flasks and small barrels — the measure [for] their bottoms is the smallest amount, and they have no walls.

Suggestions